נשאלת השאלה, מהו המניע להודאת שווא ומדוע אנשים עשויים להודות בעבירות שלא ביצעו? באמצעי התקשורת בארץ פורסמו לאורך השנים מקרים שונים בהם, על פי הנטען, הודו חשודים בביצוע מעשים שכלל לא ביצעו וזאת עקב לחץ רב וממשי בזמן חקירתם ע"י צוות החקירה, בהם פרשת עמוס ברנס, פרשת מע"צ ופרשת רצח חנית קיקוס (אשר לאחרונה פורסם כי האדם שהורשע ברציחתה היה בעל רמה אישית נמוכה מזו של ילד בן שש וכמו כן התברר בסופו של דבר כי הגופה התגלתה במקום אחר לחלוטין מזה שאותו מסר בהודאתו).

בעת בחינת הודאתו של חשוד – יש משקל רב לפח"מים (פרטי חקירה מוכמנים), אשר נמסרים על ידו בזמן הודאתו. פרט חקירה מוכמן – הינו פרט הנוגע לעבירה שבוצעה הידוע למבצע העבירה ולצוות החקירה ואשר לא פורסם באמצעי התקשורת.

במקרים רבים נמסרים הפח"מים לצוות החקירה לראשונה ע"י החשוד עצמו, כגון מקום החבאת הגופה או הרכוש הגנוב, מקום הימצאו של כלי הרצח או כלי הפריצה וכו'.

בהרשעתו של רומן זדורוב – במשפט הרצח של תאיר ראדה, ביסס השופט כהן את ההרשעה על כך שזדורוב ידע לפחות שבעה פרטים מוכמנים, אשר איש זולת הרוצח לא יכול היה לדעת ועל הווידוי של זדורוב בפני מדובב. השופט הדגיש כי דבר הווידוי אינו נובע מעדותו של המדובב, אלא מדבריו של זדורוב עצמו שהוקלטו.

ניתן לקרוא מאמר שלי בנושא שפורסם במגזין האבטחה "מצודה" בקישור כאן למטה
https://www.911pi.co.il/wp-content/uploads/2017/12/Details-of-the-investigation.pdf