The post מאמרים של רונן ביהם שפורסמו במגזין האבטחה מצודה appeared first on ביהם רונן .

המצב המשפטי באשר לשימוש בבדיקת הפוליגרף ביחסי עבודה בישראל אינו ברור די הצורך . החקיקה בדיני עבודה אינה מתייחסת לסוגיה זו באופן מפורש ובית המשפט / בית הדין לא הכריע בשאלה זו לגופו של עניין . השימוש בפוליגרף במערכת יחסי העבודה בישראל נפוץ מאד הן בסקטור הפרטי והן במערכת הביטחון ובסקטורים המעסיקים עובדים בתפקידים רגישים כגון מאבטחים וכדומה .

בין סקטורים אלה ישנו הבדל , הן באשר למצב המשפטי הקיים לגביהם ( בין אם בחקיקה ובין אם בפסיקה ) והן באשר למצב הנורמטיבי שיוצג בהמשך . בפרק זה אתייחס למצב המשפטי הקיים בישראל לגבי כל הסקטורים שהזכרתי גם יחד .

I . המצב החקיקתי :

המחוקק הישראלי לא השכיל לחוקק עד היום חוק מיוחד העוסק בסוגייה הרחבה של שימוש בפוליגרף כראיה בבית משפט וככלי עזר בשוק העבודה . בעקרון , במשפט האזרחי להבדיל מבמשפט הפלילי במדינת ישראל בית המשפט / בית הדין מקבל את ממצאי בדיקת הפוליגרף במידה והוסכם בין שני הצדדים כי בדיקת הפוליגרף תשמש כאמצעי להכרעת המחלוקת ביניהם .

תנאי לקבלת הממצאים הנו כאמור הסכמת הצדדים מראש וכן חתימת הנבדק או הנבדקים על מסמך בו הם מצהירים כי הם מוכנים להיבדק מרצונם הטוב והחופשי , ממצאי הבדיקה יהיו מקובלים עליהם וכי הם מוכנים שישמשו כראיה משפטית .

במשפט הפלילי נערך שימוש בפוליגרף בעיקר טרם הגשת כתב האישום וטרם ההגעה לבית המשפט , הפוליגרף משמש ככלי עזר בחקירה של החשוד – בין היתר נעשה שימוש בפוליגרף כדי לחזק את חומר הראיות כנגד החשוד הספציפי , לסנן חשודים פוטנציאליים מבין מספר חשודים ראשוניים וכן לקידום ממשי של החקירה .

לדוגמה , בשיטת Suspect Peek Of Tension ניתן להגיע אם נעשה בה שימוש נכון – גם לפרטים אשר ידועים למבצע העבירה בלבד ושהנם בגדר השערות או הערכות בלבד אצל החוקר ואצל בודק הפוליגרף כמו מקום הסתרת כלי הנשק שבאמצעותו בוצע הרצח או מקום הימצאות הגופה .

כמו כן , בעת טיעונים להארכת מעצרו של חשוד – לוקח בית המשפט בחשבון בין היתר גם את סירובו של אדם להיבדק בפוליגרף ו/או ממצאים של בדיקת פוליגרף שנערכה לחשוד , במיוחד בדיקות אשר בוצעו בשיטת הפח"מ ואשר החשוד הגיב לפרטים הקשורים ישירות לעבירה אשר לא פורסמו ברבים ואשר ידועים לכן למבצע העבירה , לחוקר ולבודק הפוליגרף .

זה המקום לציין כי ביפן מתבצעות מדי שנה כ 5000 בדיקות פוליגרף במשפט הפלילי , רובן בנושאים של רצח , התפרצויות , שוד , גניבה וכו'. בודקי הפוליגרף של משטרת יפן משתמשים בבדיקת פח"מ בשיטת Conceald Information Test אשר נקראת גם Case Information Test והנחשבת כבדיקה מהימנה יותר משיטת השב"ק או Control Question Test . ולכן המערכת המשפטית ביפן מקבלת את ממצאי בדיקות הפוליגרף אשר מבוצעות בשיטה זו .

בישראל , בשנת 1993 הונחה על שולחן הכנסת הצעת חוק הפוליגרף ( רישוי ופיקוח ) , התשנ"ג – 1993 . ההצעה באה ליתן פתרון מפורט לסוגיה הבעייתית של איכותם וכישוריהם של מבצעי בדיקות הפוליגרף – סוגיה שיש לה השפעה ישירה על מהימנות בדיקת הפוליגרף וכפועל יוצא מזה על הלגיטימציה שיש ליתן לבדיקת הפוליגרף בשל הפגיעה האפשרית בזכות לפרטיות .

הצעת החוק כללה שלוש הוראות חשובות : איסור לעסוק בפוליגרף ללא רשיון ; הענקת רשיון לבעלי הכשרה מקצועית מסוימת כגון , פסיכולוגיה או מדעי ההתנהגות ; והענקת רשיון רק לאדם אשר סיים בית ספר לבודקי פוליגרף המוכר עיי ועדת הרישוי .

הצעת החוק נתקלה בהתנגדות מצד מספר חברי כנסת אשר חששו מהשפעתו האפשרית של החוק. עיקר הטענות כנגד החוק התבססו על החשש שהחוק ייתן לדברי המתנגדים לגיטימציה לשימוש במכשיר הפוליגרף אשר לטענתם מהימנותו ותקפותו נתונות בספק וטענה נוספת היא החשש מיצירת מונופול על העיסוק בתחום וכתוצאה מכך , פגיעה בחופש העיסוק של אותם אנשים אשר מעונינים לעסוק במקצוע .

בסופו של דבר , הצעת החוק הורדה מסדר היום עוד בקריאה הטרומית והותירה את המשפט הישראלי ללא כל הסדר חוקי מפורש בסוגיית הפוליגרף . בחודש דצמבר 2000 הונחה בשנית על שולחן הכנסת הצעת חוק הפוליגרף ( רישוי ופיקוח ) , תש"ס – 2000 אשר הוגשה כהצעת חוק פרטית של ח"כ גדעון עזרא . ההצעה העלתה בשנית את חשיבות הסדרת הסוגייה בשל השימוש הגובר והולך בבדיקות פוליגרף בארץ .

לפיכך , לא נותר בידי אלא לבחון את סוגיית השימוש בפוליגרף בשוק העבודה והטענה לפגיעתו בפרטיות לאור הוראות החוק הכלליות הדנות בנושא ההגנה על הזכות לפרטיות .

1. הזכות החוקתית לפרטיות :

הזכות לפרטיות מעוגנת כיום בסעיף 7 לחוק יסוד : כבוד האדם וחירותו , כמו כן מעוגנת בסעיף 2 לחוק היסוד זכותו של אדם לשמירה על כבודו ושלום גופו . כפי שציינתי בפרק הקודם , הדעה הרווחת היא שלזכות לפרטיות בכלל ולזכות החוקתית לפרטיות בפרט , יש תחולה גם במערכת יחסי העבודה בסקטור הפרטי והחובה לכבדה חלה על מעביד ציבורי ופרטי כאחד .

ההגבלה על זכות העובד או המועמד לפרטיות ולכבוד יכולה לבוא לידי ביטוי בשני מצבים שונים :

האחד – הגבלה חיצונית הנובעת מקיומה של חקיקה הפוגעת או שוללת זכות יסוד . לעניין זה יש לבחון האם הפגיעה עומדת בפסקת ההגבלה .

השני – הגבלה פנימית הנובעת מהתנגשות בין שתי זכויות יסוד בינן לבין עצמן . מאחר שאין נכון להיום חוק מפורש העוסק בסוגיית הפוליגרף והמתיר פגיעה בזכות לפרטיות , לא נותר אלא לדון בהגבלה הפנימית .

את זכותם החוקתית לפרטיות של העובדים והמועמדים לעבודה , יש לאזן אל מול זכותו החוקתית של המעביד ( ראה : פס"ד ג'ק גלעם , הערה 81 לעיל ) – זכותו הקניינית של המעביד לנהל את מפעלו ולהגן על האינטרסים התעסוקתיים והכלכליים שלו .

סעיף 3 לחוק יסוד : כבוד האדם וחירותו הקנה , למעשה , מעמד חוקתי של זכות יסוד לפררוגטיבה הניהולית של המעביד . פררוגטיבה זו באה לידי ביטוי בשני מישורים החשובים לענייננו : (1) הפררוגטיבה של המעביד לשכור ולפטר עובדים כרצונו הנובעת מזכותו החוקתית של המעביד לחופש התקשרות . (2) הפררוגטיבה של המעביד לנהל את מפעלו כרצונו הנובעת מזכותו הקניינית של המעביד ( ראה ר' בן ישראל הערה 89 לעיל , עמ' 34 ) .

לעניין זכותו של המעביד לשכור עובדים כרצונו , נקבע בפרשת אוניברסיטת תל-אביב כי מבחני ההתאמה , ובכללם בדיקת הפוליגרף , הם כלי עזר לבחירת המועמד הטוב ביותר לתפקיד ( ראה פס"ד אוניברסיטת תל-אביב עמ' 402 ) .

באשר לזכותו הקניינית של המעביד לנהל את מפעלו כרצונו , הרי שבדיקת הפוליגרף מאפשרת לאתר עובדים שסרחו , להעריך ולשמר את איכות כוח העבודה הקיים ולהגן על כספו ורכושו . בנוסף , בסקטורים מסוימים קיימים אינטרסים נוספים אל מול אינטרס הפרטיות של העובד או של המועמד לעבודה . למשל , בטחון הציבור .

לפיכך , חלק ניכר מהמועמדים לתפקידים רגישים וסודיים במערכת הביטחון ומועמדים לתפקידי אבטחה בסקטור הפרטי נדרשים מזה שנים , כעניין שבשגרה , לעבור בדיקת פוליגרף במסגרת הליכי המיון (ראה דו"ח מבקר המדינה מס' 47 הערה 52 , עמ' 1063 ).

לעניין " הסכמתו " של עובד לפי סעיף 7(ב) לחוק היסוד – נקבע בפרשת אוניברסיטת תל-אביב (בפס"ד אוניברסיטת תל-אביב עמ' 401 ) כי המעסיק הטיל חובה על המועמד לתפקיד לעמוד במבחני התאמה על מנת להתקבל לתפקיד , אזי " הסכמתו " של המועמד אינה ניתנת למעשה מרצון חופשי ולכן אינה מהווה " הסכמה " המתירה לפגוע בפרטיותו או כבודו של הנבדק .

2. חוק הגנת הפרטיות , התשנ"א – 1981 :

חוק הגנת הפרטיות , אשר הוראותיו מוחלות גם על ביה"ד לעבודה , הנו תולדה של מוסכמה חברתית שנתגבשה , לפיה זכאי הפרט להיות מוגן מפני חדירה לפרטיותו .

חשיבותו של חוק הגנת הפרטיות היא כפולה : ראשית , הפרת החוק ופגיעה בפרטיות מהווה עוולה אזרחית ואם נעשתה במזיד היא מהווה אף עבירה פלילית ( ראה סעיפים 4,5 לחוק הגנת הפרטיות ) . שנית , על פי סעיף 32 לחוק , חומר שהושג תוך פגיעה בפרטיות יהיה פסול מלשמש כראיה בבית המשפט , למעט במקרים חריגים הקבועים בסעיף . דהיינו , אם נמצא כי עריכת בדיקת פוליגרף , כחלק מהליך מיון עובדים או בעקבות חשד להתנהגות בלתי הולמת , מהווה פגיעה בפרטיותו של עובד או של מועמד לעבודה ( בין אם בשל עצם עריכת בדיקת הפוליגרף ובין אם בשל השאלות שנשאלו במהלך הבדיקה ) אזי יוכל הנבדק להגיש תביעה אזרחית או פלילית כנגד מעבידו או לחילופין לטעון כי אין המעביד יכול להשתמש בממצאי הבדיקה לשם הוכחת התנהגות בלתי הולמת כבסיס לפיטוריו של העובד או לנקיטה בכל אמצעי משמעת אחר כלפי העובד.

חוק הגנת הפרטיות אינו עוסק באופן מפורש בסוגיית הפוליגרף או השימוש בו בשוק העבודה , אולם ניתן לנסות ולאמץ חלק מהוראותיו לענייננו .

לשם כך ניתן לחלק את החוק לשני מישורים עיקריים :

א. נסיבות הפגיעה בפרטיות :

סעיף 1 לחוק קובע כי אין לפגוע בפרטיותו של אדם ללא הסכמתו וסעיף 2 לחוק מפרט אחד עשר מקרים הנחשבים כפגיעה בפרטיות . לכאורה , חוק הגנת הפרטיות מהווה מצע נוח להסדרת סוגיית הפוליגרף . עם זאת , החוק מציב בפני המתנגדים לפוליגרף מכשלה קשה – רשימת הנסיבות הנחשבות כפגיעה בפרטיות , כאמור בסעיף 2 לחוק , הנה רשימה סגורה ולכן , פגיעה בפרטיות לפי החוק תקום אך ורק מקום בו נעשתה פגיעה בפרטיות באחת הדרכים האמורות בסעיף 2 לחוק וזאת ללא הסכמתו של הנפגע ( ראה ז' סגל " הזכות לפרטיות אל מול הזכות לדעת " עיוני משפט ט' , התשמ"ג , עמ' 184 ) .

גם בהקשר זה מעלים המתנגדים לפוליגרף את שאלת משמעותה של הסכמת העובד לעבור בדיקת פוליגרף , ולעניין זה לא נותר לי אלא להפנות לדברי באשר להסכמה הנדרשת על פי סעיף 7(ב) לחוק יסוד : כבוד האדם וחירותו . סעיף 2 לחוק הנ"ל מפרט שלוש נסיבות היכולות להכיל בחובן את סוגיית השימוש בפוליגרף בשוק העבודה :

" סעיף 2(1) – קובע כי פגיעה בפרטיות היא " בילוש או התחקות אחרי אדם , העלולים להטרידו או הטרדה אחרת " . עולה השאלה , האם ביצוע בדיקת פוליגרף הכוללת כמובן את חיבורו של הנבדק אל מכשיר הבדיקה וכן חדירה כביכול אל מחשבותיו של הנבדק וגילוי מידע אודותיו ( לרוב בניגוד לרצונו ) מהווה " הטרדה אחרת " .

בפרשת ועקנין דן בית המשפט העליון בסוגיית הפרשנות שיש לתת למונח "הטרדה אחרת" וקבע: " עת באים לקבוע את תוכנו ולהתוות את גבולותיו לצורך דבר חקיקה קונקרטי , יש לפרשו , מטעם זה , על פי ההקשר החקיקתי בו הובא . לשם הבנתו של ההקשר החקיקתי בענייננו מאלפים הדברים הבאים הלקוחים מתוך דברי הסבר להצעת חוק הגנת הפרטיות , תש"מ ' הדעה המקובלת כיום היא שלא די בהגנה הניתנת לאדם על פי דין נגד פגיעה בגופו ובנכסיו אלא יש להבטיח הגנה גם בפני הפגיעה בפרטיות . התרחבות אמצעי התקשורת ההמוניים , ההתפתחות וגידול התפוצה של מכשירים טכנולוגיים המאפשרים האזנה… – כל אלה מביאים להחמרת הפגיעות בפרטיות…מצב חדש זה יצר את הצורך לשריין את ההגנה על זכותו של האדם לפרטיות , ולמלא חלל משפטי בנושא שחשיבותו גדלה והולכת ' .

ובהערות לסעיף 2 : ' בפסקה (1) נכלל איסור הטרדת אדם כדי להגן עליו בפני התנהגות פוגעת ברשות היחיד וברשות הרבים , גם כשהתנהגות זו אינה מהווה פגיעה בגופו , ואין בה משום לשון הרע ' .

" הנה כי כן עולה מן האמור בדברי ההסבר כי המונח 'הטרדה' בא להשלים את המעגל של מגוון שיטות החשיפה המכוונות של ענייניו הפרטיים של האדם , שאינן יכולות להיכלל במושגים של בילוש או התחקות דווקא " ( ד"נ 9/83 ביה"ד הצבאי לערעורים ו-2 אח' נ' משה ועקנין , פ"ד מב(3) 837 , 851 ) .

המתנגדים לשימוש בפוליגרף נאחזים בין היתר בעובדה כי מהאמור לעיל עולה , לפחות לכאורה , כי פגיעה בפרטיות המתרחשת בעקבות שימוש במכשיר הפוליגרף , שהינו מכשיר טכנולוגי המאפשר פגיעה ברשות הפרט , מהווה פגיעה בפרטיות על פי סעיף 2(1) לחוק הגנת הפרטיות . אולם , מסקנתם זו של המתנגדים אינה נטולת ספקות .

בהמשך פסק הדין מציין הנשיא שמגר ( בתוארו דאז ) כי הטרדה אחרת כוללת בין היתר צעידה גלויה וצמודה , משמרת צמודה הניצבת ליד ביתו של האדם וכו' . הגם שהנשיא שמגר ציין כי אין רשימה זו מתיימרת למצות את תיאור משמעותו של הביטוי , עולה ממנה כי בפרשו את הביטוי , לא שם בית המשפט לנגד עיניו את סוגיית הפגיעה בפרטיות באמצעות מכשיר הפוליגרף .

לפיכך , ככל הנראה שלא די בהוראת סעיף 2(1) כבסיס להגנה כביכול על זכותם לפרטיות של עובדים אשר נדרשו לעבור או עברו בדיקת פוליגרף .

" סעיף 2(9) לחוק קובע כי פגיעה בפרטיות הינה " שימוש ( לרבות גילוי , העברה ומסירה ) של ידיעה על ענייניו הפרטיים של אדם או מסירתה לאחר , שלא למטרה שלשמה נמסרה " . סעיף זה יהיה רלוונטי מקום בו השתמש המעביד בתוצאות בדיקת הפוליגרף ובמידע שנתגלה במהלך הבדיקה שלא לשם קבלת החלטה תעסוקתית – שהיא המטרה שלשמה נערכה הבדיקה .

" סעיף 2(8) לחוק קובע כי פגיעה בפרטיות הינה " הפרה של חובת הסודיות לגבי ענייניו הפרטיים של אדם , שנקבעה בהסכם מפורש או במשתמע " . סעיף זה יהיה רלוונטי מקום בו התחייב המעביד , בהסכם בכתב או בע"פ , שלא לעשות כל שימוש בתוצאות בדיקת הפוליגרף ובמידע שנתגלה בעקבותיה והפר את התחייבותו זו על ידי העברת מידע במישרין או בעקיפין לגורם אחר או פרסום המידע ברבים .

ב. הגנות ופטורים :

כדי לאזן בין האינטרס להגנה על הפרטיות לבין אינטרסים אחרים , קבע המחוקק הגנות ופטורים העומדים לרשותו של המפר ( סעיף 18 , 19 לחוק הגנת הפרטיות ) . בהקשר זה יש להבחין בין שימוש בבדיקות פוליגרף במסגרת עבודת השב"כ או גורמי הביטחון האחרים העוסקים בביטחון המדינה ובאכיפת חוקיה וכו' לבין השימוש בבדיקת פוליגרף בסקטורים אחרים .

" סעיף 18 לחוק הגנת הפרטיות מעניק מספר הגנות העומדות לרשות אדם הפוגע בפרטיותו של אחר . לענייננו רלוונטיות שתי הגנות :

– ההגנה הקבועה בסעיף 18(2)(ג) לפיה : " הנתבע או הנאשם עשה את הפגיעה בתום לב והפגיעה נעשתה לשם הגנה על עניין אישי כשר של הפוגע " . לענייננו יש לתחום את תחולתו של הסעיף .

ראשית , יש לערוך הבחנה בין מעביד פרטי ובין מעביד ציבורי באשר להתקיימותה של הגנה זו . לפי סעיף 18(2)(ג) קמה רק במקום בו הפגיעה נעשתה לשם הגנה על עניין אישי של המעביד . כאשר מדובר במקום עבודה ציבורי קשה לומר כי למעביד הישיר המחייב את העובד או המועמד לעבודה להיבדק בפוליגרף יש עניין אישי בביצוע הבדיקה ובתוצאותיה . לעומת זאת , כאשר העובד או המועמד לעבודה נשלח להיבדק על ידי מעביד פרטי המעונין להגן על קניינו ורכושו , ניתן בהחלט לומר כי קיים עניין אישי בעריכת הבדיקה .

שנית , הסעיף דורש כי הפגיעה בפרטיות נעשתה בתום לב . לעניין זה יש להבחין בין בדיקות הנערכות בשיטות הבדיקה השונות , לדוגמה בין בדיקה הנערכת בשיטת השב"ק CQT בעיקר לשם בדיקת התנהגות שאינה הולמת , לבין בדיקה הנערכת בשיטת השאלות הרלוונטיות / אי רלוונטיות – R/I במסגרת הליכי המיון למשל .

כפי שציינתי במהלך העבודה , בשיטת ה R/I החשש לחדירה לפרטיות נובע דווקא בעקבות הצגת השאלות הרלוונטיות הנקבעות בדרך כלל על ידי המעביד . לפיכך , יקשה עלינו לטעון כי הפגיעה בפרטיות נעשתה בתום לב אם ניקח בחשבון את הידיעה הברורה כי המעביד הוא זה אשר מסר לבודק או סיכם עמו את השאלות המפרות שנשאלו במהלך הבדיקה .

לעומת זאת , בבדיקה הנערכת בשיטת השב"ק , החשש לפרטיות נובע דווקא משאלות הביקורת . זאת שכן הסברי הנבדק למוטרדותו , במסגרת שאלות הביקורת המוצגות לו , גורמות לנבדק דובר האמת לגלות למעשה לבודק בין היתר פרטים אישיים אשר אינם חיוניים לנושא הבדיקה , וכל זאת תוך ניסיון להסיר ממנו כל חשד . מעבר לכך, שאלות הביקורת ( שאלות הבקרה ההשוואתית ) הנן שאלות שהמעביד לא יכל לצפותן מראש ואשר נקבעו על ידי הבודק עצמו . לכן , במקרה זה ניתן לטעון כי המעביד ביצע את הפגיעה בתום לב .

– ההגנה הקבועה בסעיף 18(2)(ב) הקובע כי : " הפגיעה נעשתה בנסיבות שבהן הייתה מוטלת על הפוגע חובה חוקית , מוסרית , חברתית או מקצועית לעשותה " . הן מעביד ציבורי והן מעביד פרטי יכולים לטעון כי חלה עליהם חובה מקצועית לערוך בדיקת פוליגרף למועמדים לתפקיד ולעובדים הנחשדים בגניבה או מעילה כך שלא יועסקו עובדים שאינם מתאימים למשרה מסוימת.

" סעיף 19 לחוק – מעניק פטור מאחריות על פי החוק בשני מקרים :

– מקום בו עשה הנתבע מעשה שהוא הוסמך לעשות על פי דין .

-פגיעה בפרטיות שנעשתה על ידי משטרת ישראל , אגף המודיעין והשב"כ .

מאחר שלא קיימת הוראת דין מפורשת המסמיכה או מתירה למעביד פרטי או ציבורי לקיים בדיקות פוליגרף כחלק מהליכי מיון או לשם בדיקת חשד להתנהגות בלתי הולמת של עובד , יקום הפטור רק מקום בו נערכות בדיקות פוליגרף כחלק מהליך מיון של מועמדים לשב"כ , למשטרה ולמודיעין .

אין חולק כי חוק הגנת הפרטיות מעניק בסיס רחב להגנה על הפרט מפני חדירה לא מוצדקת לפרטיותו . עם זאת , נראה כי החוק לא מעניק את תשומת הלב הראויה לסוגיית ההגנה על עובדים או מועמדים לעבודה מפני הפרה כביכול של זכותם לפרטיות ולצנעת חייהם במהלך בדיקת פוליגרף . רשימת הנסיבות המקימות עילת תביעה על פי החוק , הינה רשימה סגורה ואינה נוגעת ישירות לסוגיית הפוליגרף .

גם רשימת ההגנות בחוק מוגבלת ואינה משקפת למעשה כראוי את האיזון העולה בהקשר של שימוש בפוליגרף בין זכותו של העובד לפרטיות לבין זכותו הקניינית של המעביד .

3 . הוראות לעניין מבחני מיון ובכללם עריכת בדיקות פוליגרף לעובדים ולמועמדים לעבודה ניתן למצוא בהסכמים והסדרים קיבוציים ובראשם בחוקת העבודה לעובדי ההסתדרות החלה על פי סעיף 6א לחוקה , על כל עובדי ההסתדרות .

סעיף 10 לפרק השני לחוקה קובע כי :

" במסגרת סמכותו של כל גוף להשתמש בכלים מקצועיים לברירת עובדים . הגוף יהיה רשאי לדרוש ממועמד לעבודה , או עובד המגיש מועמדותו למשרה או לתפקיד כי יעבור מבחני מיון ומבדקים , כולל מבדקים רפואיים … הכל כפי שיידרש לפי צרכי המשרה או התפקיד והנתונים האישיים של העובד / המועמד " .

אמנם סעיף זה לא מפרט במפורש כי בין מבדקי המיון ניתן לערוך גם מבדקי פוליגרף , אך ניתן בפירוש להסיק זאת מלשון הסעיף ומהכתוב בו .

II . המצב הקיים ויחסה של הפסיקה :

התייחסות ישירה לסוגיית הפוליגרף ניתן למצוא בפסיקה של בתי המשפט בכלל ובפסיקת בית הדין לעבודה בפרט וכן בדו"חות וחוות דעת שניתנו בנושא . בפסיקת בית הדין לעבודה ניתן להבחין במגמה אחת ברורה – נסיון להתחמק מכל דיון מעמיק בסוגיה הבעייתית של שימוש בבדיקות פוליגרף בשוק העבודה .

את פסיקת ביה"ד לעבודה בשאלת השימוש בפוליגרף ניתן לחלק לשני מישורים :

הראשון – שימוש בפוליגרף ככלי לחקירת התנהגות בלתי הולמת של עובדים .

השני – שימוש בפוליגרף בשלב מיון של עובדים המועמדים לקידום או מועמדים לעבודה .

באשר למישור הראשון – שימוש בפוליגרף בעת חקירת התנהגות בלתי הולמת של עובדים הוגשו לבתי הדין לעבודה עשרות תביעות בעקבות פיטורי עובדים אשר סירבו לקחת חלק בבדיקת הפוליגרף או שפוטרו בהמשך לממצאי בדיקת הפוליגרף שנערכה להם . חלקן הארי של התביעות הסתיימו בביה"ד האזורי ולא הגיעו לדיון בביה"ד הארצי לעבודה .

מעבר לכך , בחלק ניכר מהתביעות , ביה"ד כלל לא דן בסוגייה העקרונית של השימוש בפוליגרף ככלי לחקירת עובדים , בין אם בשל הספקות באשר לתקפותו ומהימנותו של המכשיר ובין אם בשל החדירה הברורה לפרטיות העובדים הנדרשים לעבור בדיקה שכזו . כך למשל , באחת התביעות שהוגשה לביה"ד האזורי לעבודה בבאר שבע , הגישה התובעת תביעה לתשלום פיצויי פיטורין בעקבות פיטוריה ממקום עבודתה מאחר שסירבה לענות במהלך בדיקתהפוליגרף שנערכה לה על שאלות שהיו לדעתה בעלות אופי אינטימי ואישי . למרות שהתובעת העלתה בריש גלי את הטענה כי השאלות אשר נשאלו במהלך הבדיקה חדרו לפרטיותה , בית הדין לא התייחס כלל לסוגייה הנ"ל ופסק פיצויי פיטורין על בסיס העילות המקובלות בדיני העבודה ( תב"ע באר שבע נה/ 237-53 אגליס מרינה נגד רויאל גרסט , תקדין עבודה 95(4) 70 , 72 ).

בפרשה נוספת , הנדונה בביה"ד הארצי לעבודה , נדונה תביעתו של עובד שפוטר מעבודתו עקב סירובו לעבור בדיקת פוליגרף אשר נערכה למספר עובדים במפעל לייצור תכשיטים בו הועסק באותה עת , בעקבות היעלמות תכשיט . גם במקרה זה בית הדין בחר שלא לדון כלל בסוגיה של פיטורי עובד בשל סירובו לעבור בדיקת פוליגרף וקבע כי לא היה בפיטורין כל רבב ( דב"ע מג/ 3-121 תכשיטי אבידור בע"מ נגד גד כספי , פד"ע טו 212 , 216 ) .

בחלק קטן מהמקרים הכיר ביה"ד לעבודה בבעייתיות של פיטורי עובד כפועל יוצא מבדיקת הפוליגרף , אך גם זאת בהקשרים מסוימים בלבד .

בתב"ע נד/ 3-387 ( ראאפת עאבדין נגד קו גרף בע"מ , עבודה אזורי ה 210 ) דן ביה"ד האזורי לעבודה בתביעה לפיצויי פיטורין של עובד שעבודתו הופסקה בעקבות סירובו לעבור בדיקת פוליגרף . בבסיס תביעה זו עמדה פרשת היעלמותה של מברגה חשמלית ממקום עבודתו של התובע . ברשותו של התובע , כמו גם ברשותם של עובדים אחרים אשר הועסקו במקום , היו מפתחות של הסטודיו בו אוכסנה המברגה . מנהל המפעל פנה לתובע ולעובדים נוספים ודרש מהם לעבור בדיקת פוליגרף כדי להוכיח את חפותם . באותו מעמד התנה מנהל המפעל את המשךהעסקתו של התובע בעמידה בבדיקת פוליגרף. התובע סירב להיבדק מאחר שלהבדיל מהעובדים האחרים , ביצוע הבדיקה הווה תנאי להמשך העסקתו במפעל ומשום שסירב – הופסקה עבודתו . ביה"ד האזורי קבע כי הפסקת עבודתו של התובע היוותה התפטרות בדין מפוטר , כאמור בסעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים . ביה"ד קבע כי השתתפות בבדיקת הפוליגרף לא היוותה חלק מתנאי ההתקשרות עם התובע ולכן הדרישה כי יעבור בדיקת פוליגרף מהווה תנאי עבודה חדש לו היה רשאי התובע להתנגד .

במבט ראשון , נראה כי ביה"ד לעבודה נותן לעובדים הגנה מפני שימוש שרירותי בבדיקות פוליגרף כחלק מיחסי העבודה .עם זאת , התמקדות בנימוקיו של ביה"ד מלמדת כי פסיקתו התבססה על עובדה אחת ויחידה והיא העובדה כי בדיקת הפוליגרף לא היוותה חלק מתנאי ההתקשרות עם התובע . עם זאת , כיום נוהגים מעבידים רבים להחתים את עובדיהם אם כחלק מהסכמי העבודה ואם בטופס נפרד , על הסכמה להשתפות בבדיקת פוליגרף . לפיכך , ברוב המקרים פסיקת ביה"ד בתב"ע נד/ 387-3 לא תחול .

פסיקה חשובה נוספת בהקשר השימוש בבדיקות פוליגרף בהקשר של יחסי עבודה יצאה מכותלי ביה"ד האזורי לעבודה בת"א ( תב"ע תל אביב נב/ 15-4167 איוב נזאר נגד "ראש הכבש" , תקדין עבודה 93(1) 173 , 175 ) . ביה"ד דן בשאלת זכאותו של מעביד לקזז משכרו של עובד אשר נבדק בבדיקת פוליגרף ונמצא אשם בגניבה . ביה"ד קבע כי גם אם ממצאי הפוליגרף מהימנים ותקפים , עדיין לאור סעיף 25 לחוק הגנת השכר , התשי"ח – 1958 , המתיר לקזז מהשכר רק חוב מוכח , אין לקזז את הסכום שנגנב לכאורה , כפי שהדבר עלה ממצאי הבדיקה , משכרו של האחרון .

באשר למישור השני – שימוש בבדיקת פוליגרף במסגרת הליכי מיון – יש לערוך הבחנה בין עובדים ומועמדים לעבודה בתפקידים בטחונים ורגישים לבין עובדים אחרים ( בעיקר בסקטור הפרטי ) .

א. עובדים בעבודות רגילות בסקטור הפרטי :

אכן לא קיים , נכון להיום , חוק ישראלי המסדיר את סוגיית השימוש בפוליגרף בהליך מיון עובדים . עם זאת , במהלך השנים מעבידים אימצו לעצמם נוהגים באשר לשימוש בבדיקת פוליגרף בהליך מיון עובדים .

למשל : מעבידים פרטיים רבים נוהגים לדרוש ממועמדים לעבודה ומעובדים לחתום על טופס הסכמה להשתתפות בבדיקת פוליגרף בכל עת שיידרשו לכך . חתימה על טופס ההסכמה מהווה תנאי לקבלה לעבודה וסירוב עובד לחתום על מסמך כזה עלולה להביא לפיטוריו . מעניין לציין כי באחת הפרשות אשר עסקה בפיטוריו של עובד שסירב לחתום על טופס הסכמה לבדיקה , ביה"ד הארצי לעבודה בחן את חוקיות פיטוריו על סמך דיני העבודה הרגילים אך כלל לא התייחס לעובדה שהעובד פוטר עקב סירובו לחתום עח טופס הסכמה גורף להשתתפות בבדיקת פוליגרף ( דב"ע נו/ 3-277 רונקו בע"מ נגד אסא רשף ) .

חלק ממטרתם של המעבידים בהחתמת עובדיהם על טופסי הסכמה לבדיקה הינה לוודא כי תוצאות הבדיקה יהוו ראיה קבילה בביה"ד וזאת לאור הילכת ביאזי אשר קבעה כי

אין מניעה להתיר קבילותן של תוצאות בדיקת פוליגרף בהליך אזרחי בתנאי ששני הצדדים הביעו הסכמתם לעריכת הבדיקה ולהגשת תוצאותיה כראיה ( פס"ד ביאזי ,עמ' 462 ) .

פסק הדין העיקרי אשר התמודד עם סוגיית השימוש במבחני התאמה בהליך מיון עובדים הוא פסק דין אוניברסיטת תל – אביב ( דב"ע 97 / 4-70 אוניברסיטת תל-אביב נגד ההסתדרות הכללית החדשה , פד"ע ל 385 ) . בפרשה זו דן ביה"ד הארצי לעבודה בשאלת שימוש במבחני התאמה במסגרת הליכי מיון של עובדי אוניברסיטה לצורך שיבוצם בתפקיד . בפסק דין זה התייחס בית הדין גם לשאלת השימוש בבדיקות פוליגרף במקום העבודה , אך החליט להשאיר את השאלה בצריך עיון .

עם זאת , ביה"ד קבע מספר כללים מהותיים שניתן להשליכם גם על נושא בדיקות הפוליגרף בשוק העבודה .

ראשית , ביה"ד הדגיש כי על מנת שהמעסיק יהיה רשאי לחייב אדם לעמוד בבדיקה כל-שהיא , יש צורך שהבדיקה תוכר כמדויקת וכמהימנה וזאת , בין היתר , כדי להצדיק את הפגיעה בפרטיות הנבדק , גם אם נתקבלה הסכמתו לעמוד במבחנים . ביה"ד הוסיף והדגיש כי רק במידה שהמהימנות והתקפות של המבחנים גבוהה , יביאו המבחנים תועלת למעביד ולא יגרמו עוול לנבדק ( שם עמ' 402 ) . ישנה בהיבט המשפטי בעייתיות מסוימת באשר לתקפותה ומהימנותה של בדיקת הפוליגרף . כפי שציינתי , הספק רב יותר באשר למהימנותה של הבדיקה המושפעת בין היתר מרמת מבצעי הבדיקה וכן מגורמים משתנים אשר יכולים להשפיע עליה . מכאן עולה , כי על פי פס"ד אוניברסיטת תל-אביב , יהיה מעביד רשאי לבצע בדיקות פוליגרף למועמדים לעבודה אך ורק אם הוא סמוך ובטוח כי למבצע הבדיקה יש את הכישורים והיכולת המתאימים לבצעה .

עוד נקבע בפסק הדין כי מאחר שרוב המבדקים חודרים לפרטיותו של הנבדק ( וכפי שראינו בפרק הקודם הדבר נכון במקרים מסוימים גם לגבי בדיקת הפוליגרף ) , רשאי המעסיק להציג בפני הנבדק אך ורק שאלות אשר הנן רלוונטיות למשרה ולתפקיד המוצע שאחרת , תפגע הבדיקה בזכותו של הנבדק לפרטיות .

ביה"ד קבע כי אין לחייב מועמד לעבודה או עובד לחשוף מידע אישי או פרטי אשר אינו קשור לתפקידו או לעבודתו ואינו נחוץ לצורך בחינת מועמדותו ( שם עמ' 402 ) . לקביעה זו יש חשיבות רבה באשר לבדיקות הפוליגרף בשוק העבודה .

כפי שציינתי , במהלך בדיקת פוליגרף הנערכת כחלק מהליכי המיון , נדרש הנבדק לעתים קרובות להשיב גם על שאלות בעלות אופי אישי ואינטימי אשר לעיתים קרובות אין להן כל קשר לכישוריו של המועמד או ליכולתו לבצע את התפקיד ( כגון שאלות לגבי : מעמד אישי , היסטוריה משפחתית , קשרים אינטימיים וכו' ) .

המתנגדים לשימוש בבדיקות הפוליגרף לצורך מיון עובדים או בשוק העבודה בכלל מסתמכים בין היתר גם על על פס"ד אוניברסיטת תל-אביב וטוענים כי נראה שעל פיו הצגה של שאלות מסוג זה במהלך בדיקת הפוליגרף מהווה למעשה פגיעה בזכותו החוקתית של הנבדק לפרטיות ולכבוד ולכן אינה חוקית .

ב. עובדים ומועמדים לעבודה בתפקידים רגישים :

בדב"ע נב/ 3-148 ( פלוני נגד מדינת ישראל , פד"ע כד 255 , 267 , 277 ) דן ביה"ד הארצי בערעורו של פלוני אשר הציע מועמדותו לתפקיד בטחוני בחו"ל מטעם אחד ממשרדי הממשלה ונדחה בעקבות תוצאות בדיקת הפוליגרף שנדרש לעבור לצורך קבלת התפקיד . בבדיקה נשאל המערער על שימוש בסמים מסוכנים ואובחן כדובר שקר ולכן מועמדותו נדחתה . ביה"ד הכיר בסמכותה של משטרת ישראל לבצע בדיקות פוליגרף למועמדים לתפקידים בטחוניים רגישים .

על קיומה של סמכות זו למד ביה"ד מהפרק הרביעי של כללי שירות המדינה (מינויים/ מכרזים , בחינות ומבחנים) , תשכ"א – 1961 .

עם זאת , גם במקרה זה ביה"ד סירב לקבוע הלכה בשאלות הנכבדות העולות בסוגיה של שימוש בבדיקת הפוליגרף לשם מיון עובדים – כגון : הסתמכות על בדיקה שנטען כי אין הוכחות גורפות למהימנותה ולתקפותה , פגיעה בפרטיות וכו' . גישתו של ביה"ד בפסק דין הנ"ל , תואמת את הנעשה בפועל באשר למיון עובדים לתפקידים בטחוניים ולתפקידים רגישים . סוגיה זו נדונה גם בדו"ח מבקר המדינה לשנת 1997 .

דו"ח המבקר סקר את מהותה של בדיקת הפוליגרף ואת מקומה בתהליך המיון של עובדי בטחון . מהדו"ח עולה כי בדיקת הפוליגרף הינה אחד מכלי העזר העיקריים בבדיקת מהימנותם של מועמדים לתפקידים רגישים מבחינת בטחון המדינה ,רכש וכספים בשב"כ. לבדיקה , כך נקבע , ישנה חשיבות רבה בקביעת יושרם ומהימנותם של המועמדים לא רק לשם שמירה על מנהל תקין אלא בעיקר לשם שמירה על בטחון המדינה .

בדיקות פוליגרף מבוצעות בשב"כ מאז שנות ה- 50 ומאז תחילת שנות ה- 80 השימוש בהן נמצא בעלייה מתמדת . מאז שנת 1995 החל השב"כ לבצע בדיקות פוליגרף לכל המועמדים לשירות בשורותיו . יחד עם זאת , בדיקת הפוליגרף מהווה מרכיב אחד בלבד בתהליך מיון המועמדים ומועמד אינו נפסל לחלוטין אך ורק על סמך תוצאות בדיקת הפוליגרף ( דו"ח מבקר המדינה מס' 47 , הערה 52 , עמ' 1066-1064 ) . נקודה זו הנה חשובה ביותר לאור הספק בו מנפנפים כל העת המתנגדים לשימוש בבדיקות הפוליגרף – בדבר מהימנותה ותקפותה של בדיקת הפוליגרף . מעבר לכך , נוהלי השב"כ קובעים כללים ברורים לשמירה על סודיות הבדיקות והגנה על פרטיות הנבדקים . בדיקות הפוליגרף מנוהלות ומבוצעות ביחידת הפוליגרף של השב"כ בלבד . ראש ענף פוליגרף מעביר אל יחידת האבחון הביטחוני אך ורק מידע שהינו רלוונטי לאבחון הביטחוני עצמו ותוך שימת דגש על כך שהיבטים הנוגעים לצנעת הפרט – כגון מידע שנמסר בתשובה לשאלות הביקורת ושאינו רלוונטי כלל לאבחון הבטחוני – לא יועבר אל יחידת האבחון .

כמו כן , בגמר ההליך , מכניסים את החומר שהתקבל במהלך הבדיקה למעטפה הנגנזת לצמיתות בארכיון ממודר .לבסוף , על פי " נוהלי ביצוע בדיקות פוליגרף בתהליך סינון הבטחון " ( טיוטה מיום 21.5.95 ) אין לערוך בדיקות פוליגרף אלא בהסכמתו של הנבדק שהתקבלה מראש ( שם עמ' 1067 ) .

כפי שציינתי לעיל , גם מעבידים פרטיים נוהגים להחתים את המועמדים ואת העובדים על טופס הסכמה מפורשת להשתתפות בבדיקת פוליגרף , אולם בהיעדר חוק מפורט בנושא , לא חלה חובה על מעביד בסקטור הפרטי להחתים את העובד על כתב הסכמה שכזה והוא רשאי לבצע את הבדיקה אף מבלי שהעובד הביע הסכמה מפורשת מראש בכתב .

לאור האמור , בודק פוליגרף אשר מבצע בדיקה עבור מעביד כמו בכל בדיקה אחרת – נוהג להחתים את הנבדק על מסמך הסכמה לבדיקה בו מצוין כי הוא מסכים להיבדק וכי הבדיקה מתבצעת מרצונו הטוב והחופשי .

לדעתי , על המחוקק הישראלי , מחד ועל המעבידים בסקטור הפרטי , מאידך , לאמץ את העקרונות והנהלים אשר אומצו ושמתקיימים בשב"כ באשר לביצוע בדיקות פוליגרף ולוודא שגם אם נערכות בדיקות פוליגרף למועמדים ולעובדים בסקטור הפרטי הן ייעשו תוך שמירה מרבית על פרטיות הנבדקים ושמירה מקסימלית על המידע שמסרו .

לסיכום חלק זה:

בשנים האחרונות הולך ומתרחב השימוש בפוליגרף בשוק העבודה . עם זאת , המחוקק הישראלי להבדיל מעמיתו בארה"ב טרם מצא לנכון לחוקק חוק מפורש שיטפל בסוגיה הבעייתית ורבת ההשלכות של תופעה זו .

בשנת 1981 נתפרסם דו"ח של ועדה לענייני פוליגרף בראשותו שלהשופט יצחק כהן ( ועדת כהן , הערה 3 , עמ' 134 – 135 ) . ועדה זו נתמנתה על ידי שר המשפטים כדי לבדוק ולבחון את כל ההיבטים אשר קשורים בהפעלת הפוליגרף הן כמכשיר עזר בחקירות והן כראייה קבילה בבית המשפט .

באשר לשימוש בפוליגרף בשוק העבודה קבעה הועדה כי :

" אשר לשימוש בפוליגרף בקשר עם קבלה לעבודה או קידום בעבודה , אומנם צפויות סכנות מסוימות אם שימוש זה יתרחב במידה רבה , אך עד כה נעשה השימוש למטרה זו בישראל במידה מצומצמת ועל כן לא נראה לנו שיש צורך כעת להגביל או לאסור את השימוש למטרה זו " .

מסקנתה של ועדת כהן מתאימה למצב שהיה קיים בישראל בשנת 1981 אך אינה משקפת את המציאות הקיימת בשוק העבודה בישראל של תחילת שנת 2003 .

כפי שראינו עד כה , השימוש הנרחב בבדיקות הפוליגרף בשוק העבודה מעלה לעתים טענות של פגיעה בזכויות של עובדים ומועמדים לעבודה ובראש טענות אלה נמצאת טענת הפגיעה האפשרית בפרטיותם של הנבדקים .

החוקים הכלליים במדינת ישראל אינם מספקים מענה נאות נכון לשלב זה לקשיים שמעלה הצורך בשימוש בפוליגרף מול הבעיות של קיפוח או פגיעה בזכויותיהם הבסיסיות של הנבדקים .

The post הפוליגרף בשוק העבודה- סוגיות במשפט הישראלי appeared first on ביהם רונן .

גיוס אדם לתפקיד מסוים כמו גם הפסקת עבודתו תלויים בהחלטה של המעביד . לצורך קבלת החלטה נכונה ונבונה , המעביד נעזר , פעמים רבות , באמצעים שונים ומגוונים המעניקים לו את הנתונים להם הוא זקוק לדעתו לצורך קבלת ההחלטה . אחד האמצעים העיקריים בהם נעזר המעביד הוא בדיקת הפוליגרף .

השימוש בבדיקת הפוליגרף בשוק העבודה נעשה בשלושה מישורים עיקריים : א – כלי עזר למיון עובדים ומועמדים לעבודה

מעבידים נעזרים בבדיקות הפוליגרף כדי לבדוק אם מועמד לעבודה הוא ישר ואמין . כאשר מעביד שוכר עובדים חדשים או מעוניין לקדם עובדים בארגון שלו הוא רוצה לוודא כי הוא שוכר או מקדם את האנשים הטובים ביותר . האמצעים המסורתיים המסייעים למעבידים לקבל החלטות בדבר קבלת מועמדים וקידום עובדים הם ראיונות , קורות חיים והמלצות . עדיין , אין די במקורות אלה לגילוי מידע לגבי יושרו של המועמד , יסודיותיו , מהימנותו או המוטיבציה שלו . מעבר לכך , מועמד לעבודה יכול לזייף קורות חיים , לשקר במהלך ראיון אישי או לארגן לעצמו המלצות כוזבות . מועמד לעבודה יכול גם להסתיר את המידע החיוני והמעניין את המעסיק כגון : הסיבות האמיתיות אשר הביאו לסיום עבודתו במקום העבודה האחרון , מעורבות בעבירות שלא נחקרו על ידי המשטרה , בעיות משמעתיות במקומות עבודה קודמים וכו' .

מגבלות אלה הן אשר הניעו בעבר ומניעות עד היום מעבידים רבים להיעזר גם בבדיקות פסיכולוגיות ופיסיולוגיות כחלק מהליך המיון . האמצעים המסייעים למעשה למעביד לקבל החלטה באשר לקבלתו לעבודה של מועמד חדש או באשר לקידומו בעבודה של עובד קיים מכונים" מבחני התאמה " . בפרשת אוניברסיטת תל אביב , הוגדרו מבחני ההתאמה כך : " מבחני התאמה הם מבחני מיון , מסוגים שונים , המבוצעים עיי גופים מקצועיים , עבור מעסיקים העומדים לגייס או לקדם כוח אדם . מטרת מבחני ההתאמה , בענייני עבודה , היא בדיקת התאמת העובד או המועמד לעבודה למלא תפקיד מסוים . מבחני ההתאמה מיועדים להוסיף למעסיק מידע באמצעות בדיקת הכישורים , הידע והאופי של המועמד , בזיקה לאופי התפקיד . מבחני התאמה הם כלי אחד מבין כלים רבים ומגוונים אשר מספקים מידע על האדם הן לצורך קבלתו לעבודה והן לצורך קידומו במקום העבודה " . בדיקת הפוליגרף היא רק אחד מסוגי מבחני ההתאמה שמבצעים מעבידים למועמדים לעבודה או לעובדים שהם מעונינים לבחון את האפשרות לקידומם . לצד בדיקת הפוליגרף נעזר המעביד בבדיקות גרפולוגיות , מבחני הישג , מבדקי משכל , בדיקות פסיכוטכניות , בדיקות מקצועיות , בדיקות רפואיות וכו' .

איכותם של העובדים נקבעת , לעתים קרובות , לא רק על פי רמתם המקצועית אלא גם על פי מידת מהימנותם ויושרם . חששם של המעבידים מקורו בעובדה שיש מקרים בהם מועמדים לעבודה אינם מחפשים עבודה רק כדי לשפר את שכרם והתנאים הנלווים , אלא כדי לפתוח לעצמם צוהר רחב לסודות המסחריים של הארגון אליו הם מנסים להתקבל ולכספיו . קשה לאתר עובדים מסוג זה , ללא שימוש בכלים מיוחדים ומתאימים , כדוגמת בדיקת הפוליגרף .

אומנם , תמיד נתונה בידי המעביד האפשרות לפטר עובד אם יתגלה כי רעות הן דרכיו , אולם זוהי דרך יקרה ולא כדאית . לפיכך , במהלך השנים החל שוק העבודה לאמץ את השימוש בבדיקות הפוליגרף בשלב הטרום תעסוקתי .

ישנם מקומות עבודה רבים , הן בסקטור הפרטי והן בסקטור הציבורי , בהם השתתפות בבדיקת פוליגרף הינה תנאי לקבלה לעבודה . לכן , עובד המסרב להיבדק בפוליגרף בשלב המיון – מסתכן באובדן האפשרות להתקבל לעבודה במקום העבודה הנכסף .

מעבר לכך , פעמים רבות , עוד בשלב הטרום תעסוקתי , מתבקשים המועמדים לעבודה לחתום על מסמך כתב הסכמה או הסכם בו הם מתחייבים להעמיד את עצמם לבדיקת פוליגרף בכל מקום ובכל עת שיידרשו לעשות כן עיי המעביד , בין אם בתקופת עבודתם ובין אם לאחר תום תקופת עבודתם בחברה ומצהירים גם כי הם נותנים את הסכמתם לכך שתוצאות בדיקת הפוליגרף ישמשו ראיה לכאורה כנגדם בבית המשפט .

ראשית , למעביד נתונה הזכות להגן על האינטרס שלו ושל הארגון עליו הוא אחראי עיי שכירת שירותיהם של עובדים מהימנים ומתאימים .

שנית , אין כופים על העובד לעבור את הבדיקה ויש בידו את הבחירה האם לעבור את בדיקת הפוליגרף ולקבל את העבודה ואם לאו .

שלישית , הלכה פסוקה היא כי אין מניעה להתיר קבילותן של תוצאות בדיקת פוליגרף בהליך אזרחי אם ניתנה הסכמה פוזיטיבית של הנבדק לעריכת הבדיקה ולקבילות ממצאיה .

ב – הפוליגרף כאמצעי לעריכת בדיקות מהימנות תקופתיות לעובדים בסקטורים מסוימים בשוק העבודה נהוג לערוך בדיקות פוליגרף תקופתיות לעובדים . בין הסקטורים הללו ניתן לציין עובדים השייכים למערכת הביטחון , עובדים העובדים בסביבת חומר סודי או בטחוני , עובדים בחברות אבטחה וכן עובדים שיש להם נגישות לכספים סחורות או לסודות מסחריים של הלקוח .

מטרתה של בדיקת הפוליגרף התקופתית בדומה לעריכת הבדיקה בשלב הטרום תעסוקתי , הנה לבחון את מהימנותם של העובדים ולהעריך ולשמר את איכותו של כוח העבודה הקיים . כמובן , המצב האידיאלי בקשרי עובד – מעביד הוא מצב בו מתקיימים יחסי אמון מלאים בין העובדים אשר מופקדים על ביצוע העבודה ופועלים לקידום האינטרסים של המעביד לבין מעסיקם . אלא שהאידיאל לחוד והמציאות לחוד . המציאות מלמדת שלא תמיד ניתן לשמור ולסמוך על יחסי אמון אלה ולעיתים על המעביד לוודא , בדרך זו או אחרת , עד כמה עובדיו באמת נאמנים ועד כמה ניתן באמת לסמוך עליהם . לשם כך , נעזרים מעבידים רבים בבדיקות פוליגרף .

בשנים האחרונות הפכו בדיקות אלה לנפוצות יותר ויותר והשימוש בהן השתרש בארגונים רבים ממלכתיים ופרטיים כאחד .

ג – הפוליגרף ככלי עזר לחקירת התנהגות בלתי הולמת של עובדים :

המקרים השכיחים ביותר בהם מבקש המעביד לשלוח עובד או מספר עובדים לבדיקת פוליגרף , הם המקרים בהם מתערערים יחסי האמון בין הצדדים והמעביד חודש בגניבה , מסירת סודות למתחרים , מעילה וכדומה . לאחרונה פורסמו באמצעי התקשורת אירועים רבים העוסקים במעילות של עובדים , מדובר במכת מדינה אשר אינה פוסחת על אף תחום עיסוק . הפרשה הגדולה לכל הדעות אשר פורסמה לפני מספר שנים הנה פרשת המעילה בבנק למסחר – פקידת הבנק אתי אלון מעלה על פי הפרסומים בכ 250000000 ש"ח מכספי הבנק . זמן קצר אחר כך פורסם בחודש נובמבר 2002 בעיתון " ידיעות אחרונות " כי היקף ההונאות והמעילות במשק הישראלי בחודשים ינואר – אוקטובר גבוה מ 700000000 ₪ ." פי אותו פרסום המגמה המרכזית של שנת 2002 הייתה כי מספר המעילות גדל והיקפו הכספי קטן .

בפרסום אחר בעיתון "ידיעות אחרונות " מתאריך 24 בדצמבר 2002 נמסר כי " סקר עולמי קובע שקיים שוויון בין נשים לגברים בביצוע מעילות , הנזק שגורמים הגברים גבוה פי 3 מהנזק שגורמות נשים ; רוב החברות שבהן מתבצעת המעילה מעדיפות שלא לפנות למשטרה מחשש לפגיעה במוניטין " .

עוד פורסם בכתבה כי : " מעילות מתגלות בממוצע לאחר 18 חודשים , 64.1% מהמועלים הם עובדים מהשורה – 35.9% בתפקידי מנהלים , הנזק הגדול ביותר נגרם ע"י עובדים מעל גיל 60 והנזק הקטן ביותר נגרם עיי עובדים מתחת לגיל 25 , 43% מהמעילות נחשפות כתוצאה ממסירת מידע ע"י לקוח או עובדים אחרים וכן 17% מהמעילות מתגלות במקרה " .

בתאריך 20 בדצמבר 2002 פורסם בעיתון " אינדקס " כי " שישה חודשי מאסר על תנאי וקנס כספי נגזרו על שני צעירים תושבי נצרת עילית אשר גנבו מאות ארגזי בקבוקי שתייה קלה ממפעל " טמפו " במגדל העמק בו הועסקו …" . במקרים בהם מעביד חושד כי עובד המועסק אצלו ביצע עבירה של גניבה , מעילה או מסירת אינפורמציה רגישה למתחרים , יכול אותו מעביד להיעזר בחוקר פרטי או לפנות למשטרה . עם זאת , במקרים רבים פשוט וזול יותר מבחינתו של המעביד לבקש מעובדים מסוימים ולעתים אף את כל העובדים , לעבור בדיקת פוליגרף ובעזרתה לגלות אם אחד מהם או כמה מהם אכן סרחו .

דוגמאות נוספות לשימוש בבדיקות הפוליגרף בהקשר זה הן : הכרעה בין גרסאות סותרות של עובדים ( למשל במקרים של סכסוך או הטרדה מינית ) , חשד של המעביד כי העובד מכר את סודותיו המקצועיים למתחרים וכו'. דוגמא לשימוש בבדיקת פוליגרף לשם בדיקת התנהגות בלתי הולמת של עובד ניתן למצוא בפרשת פלונית אשר נדונה בביה"ד האזורי לעבודה .

פלונית ניהלה את אחת החנויות הנמצאות בבעלותה של רשת חנויות . בחנות שבניהולה נמצאו חסרים וגב' פלונית התבקשה לעבור בדיקת פוליגרף . אחד ממנהלי החברה טען בעדותו כי כאשר דווח לו על חסרים בחנות הוא הופתע לרעה מבחורה אשר הוא והמערכת כולה נתנו בה אמון . המנהל ציפה כי בדיקת הפוליגרף תפתור את התעלומה ותסביר ממה נבעו החסרים – האם מגניבה של מנהלת החנות או , כפי שהתובעת טענה , כתוצאה מחוסר ארגון . באופן זה , בדיקת הפוליגרף שימשה גם כפתרון למשבר האמון שנוצר בין המעביד לעובדת .

בדיקת הפוליגרף של עובדים ומועמדים לעבודה מתחלקת לשלושה שלבים עיקריים:

כמו בכל בדיקת פוליגרף , גם בדיקת פוליגרף של עובדים ומועמדים לעבודה מתחלקת לשלושה שלבים עקריים הכוללים את שלב הראיון המוקדם ( PRETEST ) , שלב ביצוע הבדיקה עצמה ( TEST ) ושלב הציינון וקבלת ההחלטות עיי הבודק .

(1) שלב הראיון המוקדם ( PRETEST ) : טרם עריכת הבדיקה מתקיימת פגישה וראיון בין הבודק לנבדק . במפגש זה הבודק מנסה לקבל מידע רב ככל האפשר לגבי הנבדק והרקע שלו, תכונותיו וכן גרסתו אשר לנסיבות האירוע הנבדק.

בריאיון המוקדם ישנם שישה מרכיבים עקריים המכסים למעשה את הליך הכנת הנבדק לבדיקה:

1. איסוף מידע על עברו של הנבדק.
2. קבלת גרסתו של הנבדק על פרטי האירוע.
3. מתן הסבר לנבדק על מכשיר הפוליגרף והמרכיב הפיזיולוגי.
4. הקראה מדויקת של שאלות הבדיקה בפני הנבדק.
5. מתן הסבר לנבדק על הצורך בשיתוף פעולה מלא עם הבודק.
6. הסבר והצגת תקפות המחקרים לגבי הציינון והדיוק של הפוליגרף.

הבודק מסביר לנבדק מה עומד להתבצע ומכניס את הנבדק למעשה למצב הפסיכולוגי המתאים לבדיקה כפי שציינתי קודם – שלב זה חיוני לצורך הפעלת המערכת הסימפתטית של הנבדק . בין היתר , הבודק מסביר לנבדק את אופן פעולתו של המכשיר ומה הוא מודד .

כמו כן , הבודק מקריא לנבדק את השאלות אותן ישאל במהלך הבדיקה וממלא שאלון עם הנבדק . בשלב זה של הראיון המוקדם , על הבודק לאבחן ולבודד גורמים ריגושיים או פיסיולוגיים אצל הנבדק אשר יכולים להשפיע על הבדיקה . בבדיקות של חשד להתנהגות בלתי הולמת של עובדים – שלב זה חיוני ביותר להמשך הליך בדיקת הפוליגרף שכן על בסיס המידע שהבודק מקבל מהנבדק – הוא מכין את שאלות הבקרה ההשוואתית (CONTROL ) אשר יוצגו לנבדק במהלך הבדיקה .

בבדיקות של מועמדים לעבודה , נהוג לתת לכל נבדק שאלון מפורט שעליו למלא טרם עריכת הבדיקה . השאלון כולל שאלות לגבי פרטיו האישיים של המועמד , קורות חייו , מידע לגבי עבירות שלא נחקר בעניינן במשטרה , קשר לסמים , חובות כספיים , קשרים עם חברות מתחרות וכו'. בהסתמך על השאלון ועל המידע המתקבל במהלך הראיון המוקדם הבודק קובע יחד עם הנבדק את השאלות הרלוונטיות ואת שאלות הביקורת אשר תישאלנה במהלך הבדיקה .

השאלות מנוסחות בלשונו של הנבדק ומותאמות לו ולאירוע הנבדק באופן מיוחד . בנוסף לכך , כדי לקבל תוצאות נכונות בבדיקת הפוליגרף , על הבודק לרכוש את אמונו של הנבדק ולגרום לו להאמין כי הוא אובייקטיבי לחלוטין וכי מכשיר הפוליגרף מהימן ולגרום לו לחוש שהוא מאוים ביחס להליך . לכן , טרם התחלת הבדיקה הבודק מסביר לנבדק את הבסיס הפיסיולוגי של הבדיקה , תוך ציון העובדה שאמירת שקר או אמת תשתקף בשינויים פיסיולוגיים מסוימים אשר המכשיר יכול לזהותם ואשר נמדדים במספר ערוצים על ידי החיישנים המחוברים לגופו של הנבדק .

(2) שלב הבדיקה ( TEST ) :

במהלך הבדיקה – יש בודקים המבצעים זאת מיד אחרי חיבורו של הנבדק למכשיר ויש בודקים המבצעים זאת אחרי הצ'ארט הראשון – ייערך לנבדק מבחן גירוי הקרוי STIM , שעיקר מטרתו היא לשכנע את הנבדק כי הבדיקה יכולה להבחין בין אמירת שקר לבין אמירת אמת ולרכוש את אמונו במכשיר . בנוסף , יסייע ה STIM לבודק לראות כיצד מתבטא השקר אצל הנבדק – הספציפי ברישום תגובותיו על נייר הצ'ארט .

מבחן הגירוי ( ה STIM ) נערך בשיטות שונות , בהן שיטת הקלפים או שיטת המספרים . הבודק מורה לנבדק לבחור קלף מתוך חפיסת קלפים או לבחור מספר בין 1 ל 10 ולרשום את בחירתו על גבי דף נייר . אחרי רישום הבחירה , מתבצע שלב המבחן עצמו . הנבדק בעודו מחובר למכשיר הפוליגרף נשאל שאלות בסגנון " האם בחרת את המספר 2? " , " האם בחרת את המספר 3? " וכו' , עד למיצוי כל אפשרויות הבחירה שעמדו בפניו . על כל השאלות הנבדק משיב בשלילה . עם סיום המבחן – הבודק מציג לנבדק את המספר או הקלף שבחר ומסביר לו כי תגובותיו לשאלה עליה שיקר נראות היטב ברישומי תגובותיו הפיסלויוגיות על נייר הצ'ארט .

ישנה חשיבות רבה להצלחת הבודק לאבחן את השקר במבחן זה שכן מטרתו העקרית היא כאמור לרכוש את אמונו של הנבדק . במקרים בהם מבחן הגירוי נערך אחרי הצ'ארט הראשון – בצ'ארט הבא אחרי מבחן הגירוי יהיו תגובותיו של הנבדק אשר שוכנע באמינות הבדיקה מובהקות וחזקות יותר . לציין כי הנבדק דובר האמת יהיה אחרי מבחן הגירוי רגוע יותר שכן חששו מפני הסיכוי לשגיאה בבדיקה יפחת ואילו הנבדק דובר השקר יהיה לחוץ יותר אחרי מבחן הגירוי – מחשש כי השקר עומד להתגלות בבדיקה . לאור חשיבות הצלחתו של הבודק בגילוי השקר בעת מבחן הגירוי , ישנם בודקים אשר בוחרים לקיים את המבחן כאשר הנבדק רושם את בחירתו באופן גלוי על גבי דף נייר המונח אחר כך לפניו כך שגם הבודק יודע למעשה מה הייתה בחירתו .

השיטה בה ישתמש הבודק בשלב בדיקת הפוליגרף עצמה עצמה תלויה למעשה בגורמים שונים בהם סוג ומטרת הבדיקה . יש הבחנה , לעניין שיטת הבדיקה , בין בדיקה של מועמדים לעבודה ובדיקה תקופתית של עובדים לבין בדיקה של חשד ספציפי .

א. שלבי בדיקת הפוליגרף למיון עובדים ומועמדים לעבודה ובדיקה תקופתית :

בדיקת פוליגרף המשמשת כאמצעי למיון עובדים ומועמדים לעבודה או הנערכת במסגרת בדיקה תקופתית של עובדים , נערכת בדר"כ בשיטת ה – R/I . במקרים מסוימים , אשר יפורטו בהמשך , נעזר בודק הפוליגרף גם בשיטת השב"ק , או בשילובן של שתיים או שלוש שאלות ביקורת בתוך הבדיקה כששאלת ביקורת ( בקרה השוואתית ) מוכנסת אחרי כל קבוצה של 3 או 4 שאלות רלוונטיות בבדיקה .

סדר הבדיקה הוא כדלקמן : בשלב הראשון של הבדיקה , מוצגות לנבדק שתי שאלות בלתי רלוונטיות . מטרת השאלות הבלתי רלוונטיות ( IR ) היא לספוג את תגובתו הראשונית של הנבדק לשאלות הבדיקה וכן להתאים את מכשיר הפוליגרף לתגובותיו של הנבדק . לאחר מכן , נשאלות השאלות הרלוונטיות ותגובותיו של הנבדק לכל אחת מהשאלות הרלוונטיות מושוות ומוערכות באופן יחסי לתגובותיו לשאלות הרלוונטיות האחרות וכן לתגובותיו לשאלות הלא רלוונטיות . אם שולבו בבדיקה גם שאלות בקרה השוואתית יושוו תגובותיו של הנבדק לכל אחת מהשאלות הרלוונטיות גם מול תגובותיו לשאלות הבקרה ההשוואתית .

חלק מהשאלות הרלוונטיות מבוססות על השאלון והפרטים שהנבדק מילא בו . הנושאים השכיחים העולים בשלב זה הם : שימוש בסמים , קיומו של חוב כספי , מעילה בכספים בעבר , בעיות פסיכולוגיות , האם הנבדק נשלח עיי גורם מתחרה וכו' . הבודק חוזר על סדרת השאלות מספר פעמים ( שלושה צ'ארטים לפחות ) ומאבחן בד בבד את תגובותיו של הנבדק כפי שהן באות לידי ביטוי על פי תרשים הבדיקה .

כאשר מתגלית מוטרדות של הנבדק לאחת או יותר משאלות הבדיקה הרלוונטיות , עובר הבודק לשיטת השב"ק ושואל את הנבדק שאלות ביקורת לגבי הנושא הבעייתי , שמטרתן אימות או הזמת האפשרות של שקר או הסתרת מידע בנושא זה . לאחר בחינת הנושא הבעייתי , חוזר הבודק לסדרת השאלות המקורית . הסיבה לעריכת בדיקה בשני שלבים היא פשוטה . אם אין שאלה רלוונטית מסוימת אשר מטרידה את הנבדק יותר מהשאלות האחרות אשר הוצגו בפניו , אזי אין בעיה והבדיקה בשיטת ה- R/I או זו ששולבו בה שתיים או שלוש שאלות ביקורת יספיקו לשם הסקת מסקנות נכונות. . לעומת זאת , אם אחת או יותר מהשאלות הרלוונטיות מטרידה במיוחד את הנבדק , הנבדק ירכז את כל תגובותיו בשאלה זו ויתקבל הרושם כי הוא משקר רק לגביה למרות שיתכן כי בפועל הוא משקר גם לגבי שאלות אחרות אך הן מטרידות אותו פחות ועקב " הטבעת " תגובותיו לאותן שאלות מתקבל רושם שגוי כי תגובתו לאותן שאלות אחרות אינה שקרית … במקרים אלה בין היתר , נעזר הבודק בשיטת השב"ק ומשווה את תגובת הנבדק לשאלת הביקורת לתגובתו לשאלה הרלוונטית הבעייתית .

אם הבודק מסיק כי הנבדק דובר אמת לגבי השאלה הבעייתית ( כלומר שתגובתו לשאלת ביקורת היא חזקה יותר מתגובתו לאותה שאלה רלוונטית ) יחזור הבודק לסדרת השאלות המקורית וימשיך בבדיקה.

כדי למנוע מצב של התארכות הבדיקה באופן בלתי סביר עקב הצורך לעבור בין השיטות – נהוג ורצוי כאמור לשלב בתוך המבחן של ה R/I גם מספר שאלות בקרה השוואתית באופן שציינתי , עיי הכנסת שאלה כזו אחרי כל 3 או 4 שאלות רלוונטיות בבדיקה .

ב. שיטת עריכת בדיקת פוליגרף לעובדים החשודים בהתנהגות בלתי הולמת:

בבדיקת עובדים החשודים בהתנהגות בלתי הולמת , הבודק משתבש לרוב בשיטת השב"ק. בבדיקות אלה הבודק הוא אשר קובע את השאלות הרלוונטיות יחד עם מזמין הבדיקה ותוך התאמתן לאירוע הנבדק. הבודק הוא זה שקובע גם את שאלות הביקורת ( הבקרה ההשוואתית ) , על פי המידע שקיבל מהנבדק בעת הראיון המוקדם עמו .

ישנם מקרים בהם ניתן להשתמש גם בשיטת הפח"מ לשם בדיקת התנהגות בלתי הולמת של עובדים . לדוגמא : במוסד מכובד נעלמה מתוך הכספת קופסת מתכת קטנה ובתוכה כסף . למעביד היה חשוב לדעת מי האחראי לגניבה ולהחזיר את הכסף . מבדיקה שנערכה עלה כי רק ל 18 איש הייתה גישה לכספת .הוחלט לזמן את כל בעלי הגישה לבדיקת פוליגרף . הבדיקה שבוצעה בשיטת הפח"מ הובילה למסקנה כי העובד שגנב את הכסף היה פקיד שעבד בחדר הכספת . במהלך הבדיקה הוצגו לכל הנבדקים שאלות ובהן מספר פריטים אשר היו לכאורה בתוך קופסת המתכת שנעלמה , וביניהם גם מפתח . ידעו על קיומו של המפתח בתוך הקופסה היו רק המעביד , הבודק והגנב . רק בבדיקתו של הפקיד המדובר , נרשמה תגובה ברורה לפריט " מפתח " . בהמשך לבדיקה הודה הפקיד בביצוע הגניבה והחזיר את הכסף שגנב .

(3) שלב קבלת ההחלטה :

שלב זה נערך שלא בנוכחות הנבדק . בודק הפוליגרף מנתח את תרשים הבדיקה ( את הצ'ארטים ) ומציינן על פי השיטה שבחר . קיימות שתי שיטות ציינון , האחת : שיטת התלת סיפרתי שבה ניתן לתת לכל ערוץ בדיקה בכל שאלה ציון של 1 – (לדובר השקר) , 0 ( ללא מימצא ) , 1 + (לדובר האמת) . השניה : שיטת השבע סיפרתי שבה הציון לכל ערוץ בדיקה בכל שאלה ינוע בין 3 – לשקר מוחלט ובין 3 + לאמת מוחלטת . ישנם בודקים אשר מקבלים את החלטתם אשר לממצאים בהסתמך על הציינון לבדו , לעומתם יש בודקים הגורסים בשיטה אחרת והיא שיטת ה GLOBAL APPROACH שבה הם לוקחים בחשבון גם את התרשמותם מן הנבדק ולא רק את ציינון הצ'ארטים .

בכל מקרה , אחרי קבלת ההחלטה עיי הבודק קרי הקביעה האם ממצאי הבדיקה הם אמירת אמת או שקר – הבודק מעביר את דו"ח הבדיקה לידי המזמין שהוא במקרה שלנו המעביד .

The post הפוליגרף בשרות המעביד appeared first on ביהם רונן .

הפוליגרף – מהותו , תקפותו ומהימנותו מקדמת דנא נעשו מאמצים למצוא דרך להגיע לחקר האמת. בין אותם מאמצים ניתן למנות בין היתר בדיקות שהיו נערכות בחברות מסוימות בתקופה קדומה לשם בדיקת מהימנותם של אשמים או צדדים לסכסוך. אצל הסינים , למשל , השתמשו במבחן האורז .

במבחן זה היו נותנים לחשוד ללעוס ולבלוע אורז יבש . אם הצליח , הייתה זו ראיה לחפותו ואם נכשל , הסיקו מכך כי הוא משקר . מבחנים דומים ניתן למצוא אצל הבדואים אשר הבחינו כביכול בין אמירת אמת ואמירת שקר לפי תוצאות נגיעת לשונו של החשוד בחרב לוהטת . אם הלשון נדבקה לברזל מלובן החשוד נמצא דובר שקר ואילו כאשר נכווה בלשונו אך לא נדבקה לברזל הלוהט – נמצא דובר אמת .

אצל ההודים מקובל היה לבצע מבחן דומה , אך אצלם בוצע הדבר עיי הכנסה של גחלים לוהטות לפיו של הנאשם . המבחנים שפירטתי היו מבוססים ככל הנראה על הידיעה שהתרגשותו של אדם גורמת לצמצום או הפסקת פעולתן של בלוטות הרוק וכתוצאה מכך להיווצרות יובש בפיו. על כן , השקרן , אשר עפ"י האמונה מתרגש בעת המבחן , לא יצליח ללעוס ולבלוע את האורז היבש וכמוהו – לשונו של השקרן תידבק לברזל המלובן או לגחלים הלוהטות .

הדומה בין המבחנים הללו היא האמונה שאמת או שקר מתאפיינים בתגובות פיסיולוגיות מיוחדות שעליהן אין לנבדק שליטה .

בעולם המודרני ולאחר מחקרים בתחום הפיסיולוגיה והפסיכולוגיה נמצא כי על אותן תגובות פיסיולוגיות אחראית מערכת העצבים הסימפטתית . זו גם ההנחה העומדת בבסיסם של "מבחני השקר" המודרניים יותר ובכללם הפוליגרף.

בקרב הציבור והשופטים נהוג לכנות את מכשיר הפוליגרף בשמות כמו " מכונת אמת " או " גלאי שקר " , שמות אלו עלולים להטעות שכן מכשיר הפוליגרף אינו מכשיר המודד שקר או אמת אלא מכשיר רפואי הבודק ורושם תגובות פיסיולוגיות ושינויים פיסיולוגיים במספר ערוצים – בהם קצב הנשימה ונפח הריאות ( PNEU ), שינויים בלחץ דם ודופק ((CARDIO וכן שינויים במוליכות החשמלית של העור(GSR).

משמעות המושג " פוליגרף" (POLYGRAPH) הינו "רב רישום " וזהו כפי שציינתי גם תפקידו של המכשיר – מדידה ורישום של התגובות הפיסיולוגיות במישורים שהזכרתי ולא " גילוי אמת או שקר " .

השימוש בבדיקת הפוליגרף מבוסס על ההנחה שמערכת העצבים הסימפתטית המופעלת עיי תחושותיו הנפשיות של הנבדק והסט הפסיכולוגי שלו שולטת על תגובות פיסיולוגיות ושינויים פיסיולוגיים באופן שאינו בשליטתו של הנבדק , אותן תגובות נמדדות בערוצים השונים באמצעים מכניים עיי חיישנים המחוברים לגופו ונרשמות על נייר הצ'ארט . בהמשך , מתבצעת עיי בודק הפוליגרף השוואה בין רישומי תגובותיו הפיסיולוגיות של הנבדק לשאלות הרלוונטיות מול רישומי תגובותיו הפיסיולוגיות לשאלות הבקרה ההשוואתית ומתבצע ציינון של הצ'ארט שלפיו נקבעים למעשה ממצאי הבדיקה .

מכשיר הפוליגרף הקונבנציונאלי מורכב ממחטי דיו אשר רושמות רישומים על נייר רציף הנע במהירות קבועה . על הנייר יש משבצות והוא נע במהירות של 5 שניות למשבצת . הרישומים נעשים בשלושה ערוצים ( לפחות ) : שינויים בנשימה (PNEU) נקלטים משני צינורות גומי פנאומטיים , המחוברים לחזהו ולבטנו של הנבדק ומודדים למעשה שינויים בנשימת החזה ונשימת הסרעפת . הצינורות מתרחבים ומתכווצים בהתאם לשינויי נפח בית החזה ואזור הסרעפת ושינויים אלה מתורגמים לרישום גלי על נייר רציף . שינויים במוליכות החשמלית של העור (GSR) נמדדים באמצעות שתי לוחיות פלדה המוצמדות לצד הפנימי של האצבע והקמיצה . לוחיות הפלדה הן למעשה אלקטרודות ההופכות את העור לנגד חשמלי . ההפחתה או ההגברה של ההתנגדות החשמלית של העור נרשמות על הנייר הרציף בצורה גלית , הגל יכול להגיע לשיא הגובה או לתחתית הגובה כעבור מספר שניות .

שינויים בפעילות הלב וכלי הדם – לחץ הדם והדופק ( CARDIO ) נמדדים באמצעות כרית לחץ דם המחוברת לזרועו של הנבדק. הכרית קולטת גל פעימה שמקורו בלב . צורת גל הפעימה משתנה לפי כמות הדם שהוזרמה וכן לפי התנגדות דפנות העורקים. שינויים בלחץ הדם וכן בקצב הדופק נרשמים על הנייר הרציף .

התגובות הפיסיולוגיות אשר נרשמות בפוליגרף ניתנות להשפעה של גורמים רבים . לכן , יש לקיים את הבדיקה בתנאים שבהם ניתן יהיה לשלוט ולפקח על ההשפעות האפשריות של גורמים החיצוניים לבדיקה. לעניין זה נהוג בין היתר כי טרם תחילת הבדיקה על הבודק לוודא כי מבחינה טכנית המכשיר תקין ומכויל ושהנבדק חובר למכשיר בצורה נאותה . כמו כן , בדיקת הפוליגרף נערכת בדרך כלל בחדר קטן שיש בו מינימום של גירויים – על החדר להיות שקט ואטום לחדירת רעשים חיצוניים , כמו כן להיות מאוורר ממוזג ומואר יחסית . יש לציין כי יש מצבים בהם לא ניתן לבצע את הבדיקה .

למשל , מצב בריאות לקוי או מחלת נפש של הנבדק הפוטנציאלי עלולים למנוע עריכת בדיקת פוליגרף לאותו נבדק . נטילת תרופות אשר משפיעות על לחץ הדם , ההזעה או הנשימה וכן תרופות הנכללות בקבוצה הנקראת בטא- בלוקרס יכולות להשפיע על תגובות הנבדק וכתוצאה מכך להפריע או לשבש את הבדיקה . באופן דומה , גם עריכת בדיקת פוליגרף לנרקומנים או פסיכופטים נחשבת בעייתית .

השימוש בפוליגרף מכוון למספר מטרות עיקריות :

1. חקירות פליליות.
2. בדיקות בטחוניות וחשיפת הדלפות.
3. אימות גרסאות או טענות ותביעות בסקטור האזרחי כגון תביעות ביטוח או בסכסוך בין שותפים.
4. בדיקות מהימנות או התנהגות בלתי הולמת של עובדים ( מעילות , גניבות , מסירת אינפורמציה רגישה ).
5. סינון ומיון של עובדים בשלב הטרום תעסוקתי ועריכת בדיקות תקופתיות לעובדים.
6. בדיקות אישות לבדיקת סוגיות שבינו לבינה .

השימוש בפוליגרף נפוץ מאד בארה"ב שהיא למעשה ארץ הולדתו ,בקנדה , יפן ובישראל. כמו כן , נעשה בו שימוש נרחב במדינות נוספות . בארה"ב השימוש בפוליגרף בשוק העבודה מוגבל כיום בעקבות חוק הפוליגרף אשר אוסר על השימוש בפוליגרף לשם מיון עובדים ( EPPA ) .

מאמר זה יתמקד בשימוש בבדיקות הפוליגרף בשוק העבודה , הן בשלב הטרום תעסוקתי כאמצעי למיון עובדים והן כאמצעי לחקירת התנהגות בלתי הולמת של עובדים קרי מעילות , גניבות או הדלפה של מידע מסווג לגורמים לא מוסמכים .

שיטות הבדיקה: במהלך השנים פותחו טכניקות רבות ושונות של בדיקה בפוליגרף , הטכניקות מותאמות לבדיקה של אירועים או התרחשויות מסוגים שונים ומטרתן לאפשר לבודק לבצע את הבדיקה המתאימה לסיטואציה הרלוונטית ולקבוע על סמך תגובות הנבדק האם הוא דובר אמת או שקר בהתייחס לשאלות הרלוונטיות אשר מוצגות בפניו . קיימות מספר שיטות בדיקה , ביניהן :

טכניקת הרלוונטי / לא רלוונטי ( R/I )

שיטה זו כוללת רק שני סוגי שאלות : שאלות רלוונטיות ( חמות ) המתייחסות ישירות לאירוע הנחקר ושאלות לא רלוונטיות ( קרות ) המתייחסות לעניינים בלתי חשובים וניטראליים לנבדק כגון שם הנבדק , מקום ביצוע הבדיקה , מקום מגוריו , פריטי לבושו וכו' דוגמת : " האם שמך משה? " , " האם אתה נמצא כעת בגבעתיים? " , " האם אתה לובש כעת חולצה לבנה? " . השיטה פותחה בשנת 1930 לערך עיי לאונרד קילר . מטרת השאלות הקרות הייתה למפות את התגובות הנורמליות של הנבדק ולהשוותן לתגובותיו לשאלות החמות . המוטו שמסתתר מאחורי השיטה הייתה אז ההנחה כי דובר השקר יגיב לשאלות החמות ודובר האמת לא יגיב . השאלות הקרות מטבען אינן גורמות לריגושים מיוחדים לנבדק. שיטה זו בעייתית שכן ברור שגם נבדקים דוברי אמת עלולים לחרוד מהשאלות הרלוונטיות – והדבר יתבטא בתגובותיהם לשאלות הנ"ל ויביא את הבודק למסקנה כי הם דוברי שקר..

מעבר לכך , מבקרי השיטה טוענים גם כי בשיטה זו הנבדקים יכולים להבחין בקלות רבה בין השאלות הרלוונטיות לשאלות הלא רלוונטיות ולכן תגובתם תסטה מהמצופה .

שיטת שאלות הביקורת ( CQT ) להלן שב"ק :

זו שיטת הבדיקה הנפוצה ביותר מבין שיטות הבדיקה המקובלות כיום בעזרת מכשיר הפוליגרף ואשר פותחה למעשה ע"י קליב בקסטר כהמשך לטכניקת הרלוונטי / לא רלוונטי . על פי שיטת השב"ק הבודק מציג בפני הנבדק בנוסף לשאלות הרלוונטיות והלא רלוונטיות גם שאלות מסוג נוסף – שאלות ביקורת , או כפי שהן מכונות עיי בעלי המקצוע – שאלות בקרה השוואתית . תגובת הנבדק לשאלות הביקורת משוות לתגובותיו לשאלות הרלוונטיות וההשוואה מלמדת על טיב דבריו ( דובר אמת או שקר ).

שאלת ביקורת היא למעשה שאלה מסוג העניין הנבדק ומתחום השאלה הרלוונטית , בעת בניית שאלות אלה ( CONTROL QUESTIONS ) יש להקפיד כי כל שאלת ביקורת תהייה טעונה מבחינה רגשית וכי תהייה בנוייה כך שגם הנבדק ה"חף" ישיב עליה בצורה שקרית . ההנחה בשיטה מקובלת זו בגלגוליה השונים היא שהנבדק המשקר מוטרד יותר מהשאלות הרלוונטיות מאשר משאלות הביקורת ולכן יגיב להן בצורה חזקה יותר מאשר לשאלות הביקורת . לעומתו , הנבדק דובר האמת , אשר אינו מעורב במעשה הנחקר ולא ביצע אותו – יגיב בתגובה לשאלות הביקורת במידה גבוהה יותר מאשר לשאלות הרלוונטיות.

כל האמור לעיל מבוסס על עקרון היסוד לפיו כל נבדק מרכז את עיקר מנגנוני ההגנה והקשב שלו ( הבאים לידי ביטוי בתגובותיו הפיסיוליוגיות ) לעבר השאלה שמאיימת עליו יותר מכל . בעניין זה יש לתת את הדעת גם לחשיבות כישוריו ונסיונו המקצועי של בודק הפוליגרף .

על הבודק להקפיד במיוחד בעת בניית שאלות הבדיקה על כך ששאלת הביקורת לא תעורר אצל הנבדק ה"אשם" תגובה חריפה יותר מאשר תגובתו לשאלה הרלוונטית . טעות כזו מצד הבודק עלולה לגרום לסטייה ברישומים ולהוביל למעשה למצב שבו בעת ניתוח ממצאי הבדיקה יסיק הבודק מסקנות מוטעות.

למשל : עובד נחשד כי גנב ממעביד מכשיר פקס בשווי 1000 ₪ . השאלה הרלוונטית שיישאל העובד במהלך הבדיקה הינה " האם גנבת מכשיר פקס מהמפעל? " שאלת ביקורת שכיחה לעניין זה הינה: " חוץ מעניין הפקס , האם גנבת דבר מה בעבר ? " . מסתבר כי הבודק לא ידע שבעבר הנבדק גנב 100000$ ולכן במקרה זה , תגובתו של הנבדק תהייה חזקה הרבה יותר כלפי שאלת הביקורת הספציפית שכן הנבדק יתמקד במחשבותיו באירוע של גניבת ה 100000$ – בין אם גנב את הפקס ובין אם לא . התוצאה עלולה להיות שהנבדק יימצא חף באשר לגניבת הפקס , למרות שיתכן בהחלט כי עשה את המעשה .

בודק פוליגרף טוב ילמד ויכיר את הנושא הנבדק על בוריו קודם לביצוע הבדיקה . יש צורך לקבל את מקסימום הפרטים ממזמין הבדיקה , גם כאלה אשר לכאורה נראים כשוליים . הדבר מתייחס הן לפרטי האירוע עצמו והן לפרטים אודות הנבדק.

שיטת פרטי חקירה מוכמנים ( פח"מ ):

על פי שיטה זו בגלגוליה השונים בהם בין היתר גם Peek Of Tention , Guilt Knoledge Test או Case Information Test שיטה המקובלת במיוחד ביפן ואשר משמשת את בודקי הפוליגרף המשטרתיים שם בבדיקות הקשורות לעבירות פליליות כגון רצח , שוד , גניבה , סחיטה וכו' (Murryay Kleiner "Handbook Of Polygraph Testing" – 2002 ) ועוד גלגולים וסגנונות אחרים .

במקום להציג לנבדק שאלות רלוונטיות כגון " האם אתה גנבת את התכשיט מהכספת? " מבקשים מהנבדק להגיב למעשה לפרטים מזירת העבירה שלא פורסמו ברבים ולא הובאו לידיעת הציבור בפרסומים שונים באמצעי התקשורת ואשר לכן מטבעם אינם נחלת הכלל ואינם יכולים להיות ידועים לאדם שלא היה מעורב בעבירה.

שיטה זו משמשת בעיקר בחקירות פליליות . ההנחה היא שנבדק המעורב במעשה הנחקר יגיב בעוצמה לשאלות המזכירות את פרט החקירה המוכמן – אותם פרטי חקירה שידועים למעשה לבודק הפוליגרף + למבצע העבירה ולחוקר שהגיע לזירה , בעוד שלעומתו נבדק שאינו מעורב בעבירה יגיב על כל הפרטים שיוצגו בפניו – כאלה שכוללים פרטים מוכמנים וכאלה שאינם כוללים פרטים כאלה – ללא שוני מהותי בתגובות לפרטים המוכמנים שכן אינם ידועים לו ולכן לא סביר שיתייחס אליהם דווקא מתוך כל השאלות המוצגות בפניו.

תקפות ומהימנות הבדיקה:

אחת הסוגיות העיקריות אשר עולות בהקשר של בדיקות הפוליגרף בכלל ובתחום יחסי עבודה והטענה לפגיעה בזכויות חוקיות וחוקתיות של עובדים בפרט , היא סוגיית תקפותו ומהימנותו של מכשיר הפוליגרף .

בפס"ד אוניברסיטת תל אביב , שהינו פסק דין המנחה לעניין בדיקות התאמה של עובדים , נקבע כי על מנת שמעביד יהיה רשאי להעמיד עובד או מועמד לעבודה בבדיקה כל-שהיא , יש צורך כי הבדיקה תוכר כמהימנה וכתקפה.

מהימנות היא מידת היציבות בתוצאות המדידה המתקבלות בבדיקות חוזרות ונישנות. דהיינו , שיטת בדיקה תהיה מהימנה אם וכאשר בדיקות חוזרות ונשנות של אותו הנבדק יניבו תוצאות דומות. מדידה היא תקפה כאשר היא משקפת במדויק את האפיון שאותו נועדה למדוד – מידת ההתאמה בין המדידה לבין מה שהיא אמורה למדוד. דהיינו , בחינת השאלה באיזו מידה ממלאת הבדיקה את יעודה.

א – תקפות בדיקת הפוליגרף:

מאחר שלחקירה של התנהגות בלתי הולמת של עובדים יש , לפחות לכאורה , אופי המזכיר אירועים הנחקרים בחקירה פלילית איעזר לשם הדיון בתקפות בדיקת הפוליגרף במחקרים כלליים שנערכו בנושא ואשר בחנו את תקפותה של בדיקת הפוליגרף בשיטת השב"ק CQT. יש שתי דרכים לבחינת תקפותה של בדיקת הפוליגרף . האחת- מחקרי שדה והשניה- מחקרי מעבדה.

מחקרי שדה הם מקרים אמיתיים של בדיקות פוליגרף . במחקרים אלה החוקר משווה החלטות שקיבל בודק הפוליגרף המקורי עם המצב האמיתי של הנבדק – היותו חף מפשע או אשם, התאמתו לתפקיד וכו'. המצב האמיתי יכול להיבדק על פי תוצאות משפט , הודאה , כשירותו התעסוקתית בפועל של הנבדק , העברת החומר ובדיקתו עיי צוות משפטנים שנתבקשו לתת חוות דעת על מעורבות הנבדק וכו'. לדעתי קשה מאוד לקבל סטטיסטיקה מדויקת באשר לתקפותה של בדיקת הפוליגרף באמצעות מחקרי שדה.

גישה זו מקובלת גם על איתן אלעד ( א' אלעד , הערה 6 , 195-196 7 , 207 ) הטוען שעקב אכילס של מחקרי השדה היא אמינות הקריטריון לאשמה או לחפות . קריטריון ההודאה , למשל , בעייתי, שכן הודאות שווא אינן בלתי שכיחות ולעיתים מושגות בהשפעת תוצאות בדיקת פוליגרף . גם הרשעה בבימ"ש כקריטריון לאשמה או חפות לוקה בטעויות רבות .

עם זאת , כפי שנראה בהמשך קיימת התייחסות לתקפות הבדיקה גם על פי תוצאות שהתקבלו במחקרי שדה ולכן אציין גם אותן .

מחקרי מעבדה מנסים לשחזר בתנאי מעבדה תנאים המאפיינים את המציאות . הנבדקים הנם בדרך כלל סטודנטים המודעים לכך שהם משתתפים בניסוי ומקבלים עבור השתתפותם שכר או הטבות אחרות . זאת בעוד שאוכלוסיית הנבדקים בבדיקות פוליגרף אמיתיות מגוונת הרבה יותר ( מבחינת השכלה , גיל , רמה כלכלית , קבוצות אתניות וכו' ). המכשור בתנאי מעבדה הוא בדרך כלל מתוחכם יותר אולם למבצעי הבדיקה חסרה בדרך כלל הכשרה מסודרת כבודקי פוליגרף .

יש לקחת בחשבון כי קשה מאד להגיע למסקנות נכונות אשר לתקפותה של בדיקת הפוליגרף באמצעות מחקרי מעבדה וזאת משתי סיבות עיקריות :

ראשית , אדם הנבדק בבדיקת פוליגרף חייב להיכנס למצב הפסיכולוגי המתאים לבדיקה כתוצאה מהרגשתו כמאויים ביחס להליך . אם המערכת הסימפתטית של הנבדק לא נכנסת לפעולה – אין אפשרות להגיע לממצא אמיתי ונכון בבדיקה . כאשר הבדיקה נערכת בתנאי מעבדה והנבדק יודע כי אינו משקר או לחילופין אינו מרגיש מאויים משאלות הבדיקה ובמיוחד משאלות הביקורת – המערכת הסימפתטית שלו לא תיכנס לפעולה ואז תגובותיו הפיסיולוגיות הנרשמות על גבי הצ'ארט של הבדיקה לא ישקפו את עובדות המקרה ולא ניתן יהיה להגיע לממצאים אמיתיים.

שנית , הבודקים במחקרי המעבדה הם בדרך כלל חסרי נסיון או הכשרה בעריכת בדיקות פוליגרף בתנאי אמת . כפי שנראה בהמשך , למבצע הבדיקה יש השפעה רבה על התוצאות הסופיות . משום כך , קשה לקבוע את תקפותה של הבדיקה במציאות כאשר התנאים לביצוע המחקר שונים לחלוטין מתנאי הבדיקה בזמן אמת .

הסטטיסטיקה אשר הוצגה ע"י תומכי שיטת שאלות הביקורת מעלה כי שיעור ההצלחה של הבדיקה גבוה ביותר . רסקין למשל , קובע ש-95% מהנבדקים האשמים מתגלים ככאלה בבדיקה וכי 85% מהנבדקים ה"חפים" מתגלים ככאלה בבדיקה . בדומה לכך , ד"ר ברלנד , שותפו של רסקין למחקר , היה בדעה שאם מכשיר הפוליגרף מופעל עיי בודק בצורה הנכונה ולבודק יש את הכישורים הנדרשים אזי הדיוק של תוצאות הבדיקה מגיע לשיעור של בין 80% ל 95% . עם זאת , לדעתו של ברלנד , יש לקבל את תוצאות הבדיקה רק כחלק ממכלול הראיות ואין להסתמך רק על תוצאות אלה בביהמ"ש.

בהתייחס למכלול מחקרי השדה ומחקרי המעבדה , ניתן למצוא דפוס של תקפות גבוהה יחסית באשר לנבדקים אשמים . רוב המחקרים מעידים כי מידת התקפות היא פחות גבוהה באשר לבדיקת הפוליגרף לנבדקים חפים .

אגב , למרימי הגבה אשר בהמשך לאחוזים שצויינו טוענים כי על פיהם הכלי אינו אמין – יש לזכור כי מדובר באחוזים גבוהים ביותר אם משווים למשל לתקפות מבדקי הארגומטריה המתבצעים בבתי החולים ( בדיקות מאמץ ) ואשר מסתכמים בכ65% בלבד ושעל פי ממצאיהם מתקבלות החלטות הרות גורל בנוגע לטיפולים רפואיים מצילי חיים .

יש לציין את דו"ח המשרד להערכה טכנולוגית של הקונגרס האמריקאי ( להלן : OTA ) שערך בשנת 1983 סקירה של עשרות מחקרים אשר לתקפות בדיקת הפוליגרף ומצא ראיה משמעותית לתקפות בדיקת הפוליגרף בתחומים של חקירות פליליות .

ישנם כמובן מספר גורמים אשר יכולים להשפיע על דיוקה של בדיקת הפוליגרף . אחד הגורמים העיקריים לכך הוא יכולתו , לפחות הלכאורית , של נבדק לנסות לשבש את הבדיקה ולנסות "לרמות את המכשיר" . בשפה המקצועית ניסיונות השיבוש האלה נקראיםCOUNTER MEASURES ובודק הפוליגרף ככל שניסיונו רב יותר – מסוגל לאתרם ולהתמודד עמם טוב יותר . ישנם אנשים אשר חיברו ספרים שלמים של הנחיות "כיצד לנצח את הפוליגרף" , בספרים אלה הנמכרים באמצעות אתרי מכירה ידועים באינטרנט מונחה הנבדק כיצד להתנהג וכיצד ליצור רושם טוב על הבודק באופן שיקל עליו לשבש את הבדיקה ויקשה על הבודק להגיע לממצא נכון .

בודק פוליגרף מנוסה נדרש לזהות ולטפל בגורמים משתנים נוספים אשר עלולים להשפיע על התגובות הפיסיולוגיות והפסיכולוגיות של הנבדק בפוליגרף: ריגוש הפחד הנו למעשה הפחד מפני חשיפת השקר על ידי הנבדק דובר האמת והפחד מפני שקר שגוי עיי דובר האמת . ריגוש הפחד מפעיל למעשה את המארג הפסיכולוגי אשר מכוון את הנבדק לתשומת לב סלקטיבית ומתרכז באיום המיידי הגדול מכולם. על הבודק לאבחן ולנטרל רגשי אשמה אשר נוצרו אצל הנבדק כתוצאה ממעשה המנוגד לערכים מסורת או חינוך , קונפליקט פנימי אצל הנבדק היוצר חוסר איזון תפיסתי , קונפליקט בין הרצון למתן הודאה עקב תחושת האשם ויצר הקיום העצמי , תקווה לאמת שגויה על ידי הנבדק דובר השקר וחשש מפני שקר שגוי על ידי הנבדק דובר האמת , תחושת אשם כתוצאה מאחריות כושלת אצל דובר האמת , רגשי כעס על המעמד המאולץ, תחושת הפתעה במעמד המביך והמשפיל , ריגוש בשחזור העבירה ו/או שחזור המעשה הטראומטי אצל נבדק דובר אמת בעת בדיקתו של קורבן הפשע למשל כגון קרבן אונס וכו'.

גורמים משתנים נוספים העלולים לשבש את הבדיקה הם : רעש חיצוני או פנימי , שינויים במיקום השאלה בצ'ארט , שינוי בטון הדיבור של הבודק , תגובות קיצוניות בצ'ארט הראשון , תגובות קיצוניות לשאלה הראשונה בצ'ארט הראשון , השאלה הרלוונטית הראשונה , שאלת הקרבה (SR ) , שינוי בלחץ כרית לחץ הדם .

הבודק צריך להיות ערני ומודע לגורמים נוספים שעליו לאבחן עוד בשלב הראיון המוקדם (PRETEST) והשיחה שלפני הבדיקה : עליו להיות ער לקיומן של ציפיות כלשהן אצל הנבדק , לשים לב לריגושים שיכולים להפעיל את המערכת הפראסימפטתית ובכך להפריע לתגובות הסימפטטיות ובכך לשבש את הבדיקה כגון קיומם של רגשי מועקה נפשית או רגשי צער עמוק אצל הנבדק ( כמו במקרים של אבל משפחתי וכו ' ) .

ישנן תרופות המשפיעות על הגברת או הפחתת התגובות של הנבדק ואשר עשויות לשבש בשל כך את הבדיקה והן סמים מעוררים , סמים מדכאים , בטא בלוקרס . הבודק צריך לקחת בחשבון כי גם גורמים נוספים כמו רגש אחריות וכן חשש מפגיעה במעמד החברתי , מחלות נשימה או לב , מעורבות עורכי דין בבדיקה , כמו כן ראוי לציין כי גם היפנוזה וכן ביופידבק – יכולים אף הם להשפיע על הבדיקה .

ב-מהימנות בדיקת הפוליגרף:

המתנגדים לשימוש בבדיקת הפוליגרף מציגים מספר גורמים המשפיעים על מהימנותה של הבדיקה ומציבים סימן שאלה באשר לשימוש בה . אחד הגורמים העקריים המצוינים חדשות לבקרים הוא בעיית ה"זיהום" : יש חוקרים הטוענים כי בבדיקות פוליגרף בכלל ובבדיקות בהן נעשה שימוש בשיטת השב"ק בפרט , יש סכנה של זיהום התוצאות – דבר היכול לפגוע כמובן במהימנותה של בדיקת הפוליגרף . לטענת אותם חוקרים ,חלק ניכר מתוצאות הבדיקה נתון לשיפוטו הסובייקטיבי והתרשמותו של הבודק . הבודק מחבר את השאלות , מבצע את הבדיקה ומפרש את התוצאות – דבר המעיד לטענתם על כך שההליך על פי גישתם אינו אובייקטיבי ( י' זיו , הערה 35 לעיל , עמ' 39 ).

טענותיהם של אותם חוקרים מתייחסות ברובן בעיקר לבדיקה בשיטת ה GLOBAL APPROACH אשר בה בודק הפוליגרף לוקח בחשבון לא רק את הצ'ארטים של הבדיקה אלא גם את התרשמותו הכללית והרושם שיצר אצלו הנבדק בשיחה המקדימה ובבדיקה עצמה . בשיטה המדוברת ניתוח התוצאות מבוסס כאמור על יותר אינפורמציה ותוצאות הבדיקה אינן נקבעות על פי בדיקת התרשים ( הצ'ארטים ) שהתקבל בלבד אלה הן שילוב של בדיקת התרשים וציינונו יחד עם התרשמותו של בודק הפוליגרף מהנבדק – התרשמות הנקבעת בין היתר משפת גופו של הנבדק ומהתבטאותו המילולית והבלתי מילולית וכן מידת הבטחון העצמי אותו הוא מפגין במהלך השיחה המקדימה ובבדיקה .

אשר לבעיה אשר הוצגה לעיל , הצגת סוגיית ה"זיהום" כבעיה הינה כשלעצמה מעט בעייתית. מכשיר הפוליגרף כשלעצמו אינו מכשיר ייחודי או בלעדי ומבחינה טכנית או מכנית הוא לא שונה מכל אמצעי רפואי אחר לבדיקת דופק , לחץ דם וכו' . למכשיר , כפי שציינתי קודם , אין את היכולת המיוחסת לו , לאתר אמירת אמת או שקר באופן סטרילי ובפועל הוא מבצע מדידה ורישום של תגובותיו הפיסיולוגיות של הנבדק במספר ערוצים בנפרד .

ישנה חשיבות מכרעת לגורם האנושי קרי במקרה שלנו – לבודק הפוליגרף אשר מבצע את הבדיקה . הבודק הוא אשר מכין את השאלות בהתאם לנבדק הספציפי ובהתאם לאירוע הנבדק ומנתח את תרשימי הבדיקה . הבודק הוא גם זה אשר מראיין את הנבדק בראיון המקדים ( PRETEST ) אשר חשיבותו מכרעת ביותר מבחינת השלכותיה על הבדיקה ועל הכנסתו של הנבדק למצב הפסיכולוגי המתאים – כולל הפעלת המערכת הסימפטתית אשר אחראית על הפעלת אותן תגובות פיסיולוגיות הנמדדות בערוצים השונים עיי מכשיר הפוליגרף ושהנן הכרחיות לקבלת תמונת אמת.

החלטותיו של הבודק , לימוד יסודי של הנושא הנבדק על ידו לפני הבדיקה , הגירויים אשר הציג לנבדק , שאלות הביקורת שהציג לנבדק וכו' הם בין הגורמים המכריעים אשר ישפיעו על תוצאות הבדיקה . אם , למשל , הבודק הוא חסר נסיון או הדרכה מתאימה והוא ישאל שאלות ביקורת אשר אינן מתאימות לאופיו של הנבדק או לאירוע הנבדק , הוא עלול להגיע למסקנות מוטעות .

נקודה חשובה ביותר היא – הכשרתו ומיומנותו של הבודק . כדי שבדיקת פוליגרף תניב מסקנות נכונות אשר יעמדו במבחן המהימנות , יש לוודא כי מבצע הבדיקה הינו בעל כישורים מתאימים .

במדינת ישראל כיום אין חוק רישוי בודקי פוליגרף . בארץ פועלים שני איגודים מקצועיים המאגדים בתוכם בודקי פוליגרף : האיגוד הישראלי לבודקי פוליגרף והאיגוד הישראלי לבודקי פוליגרף ממוחשב . בעת ביצוע בדיקת פוליגרף מומלץ להקפיד כי הבודק המבצע אותה משתייך לאחד משני האיגודים הנ"ל .

ביהמ"ש העליון מכיר במורכבות של סוגיות מהימנותה ותקפותה של בדיקת הפוליגרף . אך עם זאת , ההלכה כיום בישראל היא שניתן להשתמש בבדיקת פוליגרף כראיה בהליך אזרחי בתנאי ששני הצדדים הסכימו כי הדין ייחתך לפי ממצאי בדיקת הפוליגרף וזאת מאחר שכפי שצוין בפס"ד ביאזי " אין לראות בבדיקה לצורך הכרעה בסכסוך כמעין הטלת מטבע ואין לראותה כנוגדת את תקנות הציבור " .

לאור האמור , גופים רבים ובהם מעסיקים , חברות ביטוח ועוד מחתימים את עובדיהם או מבוטחיהם מבעוד מועד על מסמך הסכמה להיבדק בפוליגרף והסמכת קבילות ממצאי הבדיקה .

The post הפוליגרף – מהותו תקפותו ומהימנותו appeared first on ביהם רונן .

המערכת העצבית האוטונומית הינה היקפית ומעצבבת את איברי הגוף הסומטיים (גוף = סומה): היא מעצבבת את השרירים החלקים, רקמת החיבור ואפיתל-הקרביים ואפיתל בלוטות ההפרשה החיצונית. מערכת העצבים האוטונומית ממונה על הפעילות הלא רצונית של מערכות הגוף השונות הכוללות את : הלב וכלי הדם, הנשימה, העיכול, השתן, הרבייה ובלוטות ההפרשה.

מבחינה אנטומית ומבחינה תפקודית מורכבת מערכת העצבים האוטונומית מחלק סימפתטי (הכושר להרגיש) ומחלק פרה-סימפתטי. גופי הנורונים של המערכת הסימפתטית מצויים בקרן הצדדית של חוט השדרה, בסגמנטים של החזה ובסגמנטים העליונים של המותן. האכסונים שלהם נכנסים לשרשרת סימפתטית המשוכה לכל אורך עמוד השדרה מבסיס הגולגולת ועד העוקץ.

חלק מהסיבים הקדם גנגליונים האלה מסתיים בגנגליונים הנצמדים לעצבים שידרתיים ומסתעפים אל שרירים חלקים של כלי דם, תאים מפרישים של בלוטות זיעה ושרירי זקיקי השערות שבעור. סיבים קדם גנגליונים אחרים עוברים לאורך השרשרת הסימפתטית אל גנגליונים צוואריים או עציים: אכסונים אחר גנגליונים היוצאים מהגנגליונים הצוואריים העליונים עוברים לאורך כלי הדם של הראש ומעצבבים עצבוב סימפתטי את הראש והפנים .

סיבים קדם גנגליונים אחרים יוצרים את השרשרת הסימפתטית אל מקלעות גקנגליונים מרוחקים שבקרבת אב-העורקים וסעיפיו הגדולים, והם מעצבבים את שריר הלב וגם שרירים שבריאה ובאיברי הבטן ובלוטות שונות (Matte, 1996).

האכסונים של המערכת הפרה-סימפתטית יוצאים מהסגמנטים המרכזיים של אזור העצה של חוט השדרה ומגרעינים פרה-סימפתטיים שבגזע המוח. אכסונים אלו כרוכים בעצבים היקפיים של הראש או השדרה בדרכם אל גנגליונים מרוחקים הנמצאים בקרבת איברים המעוצבבים על-ידם. הסיבים של העצה יוצרים את מקלעת הגנגליונים האוטונומיים של האגן ומעצבבים את החלקים הסופיים של המערכת העיכול, את כוס השתן ואת איברי הרבייה.

האכסונים היוצאים מגזע המוח חוברים לארבעה עצבי הראש ומתפשטים לפנים ולגוף. המעביר הכימי שבקצות השלוחות הקדם גנגליוניות הוא בכל המקרים אצטיל-כולין והוא גם המעביר בקצוות האחר-גנגליונים (סיבים כולינרגים). לעומת זה, במערכת הסימפתטית המעביר הכימי בקצות השלוחות האחר-גנגליוניות הוא נור-אדרנלין. רוב האיברים שבגוף מעוצבבים על-ידי שני המרכיבים של המערכת האוטונומית ולפיכך תלויה פעולתם בתדירות הדחפים הכולינרגים או האדרנרגים המגיעים אליהם.

גירויים סימפתטיים מגבירים את קצב הלב ומעלים את לחץ הדם, מרחיבים את האישונים ואת הסימפונות בריאה. כן הם מקשים על פעילות הסוגרים, מדכאים את הפריסטלטיקה במעי, את ההפרשה של בלוטות העיכול, בלוטות הרוק ובלוטות הריר בדרכי הנשימה.

גירויים פרה-סימפתטיים פועלים על רקמות אלו בצורה הפוכה.

סיבים פרא-סימפתטיים אינם מגיעים לעור ולכן נימי הדם שבעור, השרירים מסמרי השערות ובלוטות הזיעה, מופעלים רק על-ידי סיבים סימפתטיים. ההשפעה המנוגדת של שני חלקי מערכת העצבים האוטונומית על שרירים חלקים, בלוטות הפרשה חיצונית ועל שריר הלב משתקפת בניגוד בפעילות הפיסיולוגית של שני מעבירים אלה – אצטיל-כולין ונור-אדרנלין (Matte, 1996).

תאי הלשד של בלוטת יתרת הכליה יוצרים אדרנלין ונור-אדרנלין ומפרישים אותם למחזור הדם כתגובה על גירוי המגיע אליהם דרך סיבים קדם גנגליוניים. השפעת ההורמונים הללו על הגוף הומולוגית להשפעת הסיבים הסימפתטיים על הרקמות שבגוף, ולכן יש למערכת האדרנרגית גם השפעה דיפוזית הומורלית על פעילות האיברים.

המערכת הסימפתטית מופעלת בדרך כלל על-ידי גירויים חיצוניים (כמו תחושת כאב), על-ידי אירועים נפשיים (מצבי מתח וחרדה). בעת מאמץ גופני וכתגובה למהלכים קאטאבוליים נוספים, הכרוכים אף הם בהוצאת אנרגיה (כמו שטפי דם, שינויי טמפרטורה, ירידה ברמת סוכר הדם, צחיחות, זיהום).

במצבי חירום ביולוגיים אלו מתכווצים כלי הדם של העור והקרביים וקיימתזרימה מרובה של דם למוח, לשרירים וללב. המערכת הפרה-סימפתטית מופעלת בעיקר בדרך רפלקטורית בלתי רצונית בתגובה על גירויים פנימיים, וקשורה בשמירה על ההומאוסטזה.

שיווי המשקל בין המערכות הסימפתטית והפרה-סימפתטית תלוי בגורמים סביבתיים חיצוניים ופנימיים, אולם הוא תלוי גם במבנה הגוף ובגורמים תורשתיים ומופעל בדרך בלתי רצונית גם על-ידי המוח. לאזורים שונים בגזע המוח נודעת חשיבות בשליטה על פעילות הנשימה, הלב וכלי הדם, ועל תגובות ההחזרים האוטונומיים של השיעול, הבליעה, ההזעה, הפרשת הרוק וההקאה.

רמות מערכת העצבים – מערכת העצבים ממשיכה לפעול גם לאחר אירועים טראומטיים. דוגמא לכך היא שכאשר כורתים לתרנגולת ראש היא מסוגלת להמשיך לרוץ ללא ראש במשך זמן קצר, קרי, הרפלקסים שלה ממשיכים לפעול. המוח מבחינת מערכת הגוף תפקידו לבצע עיבוד נתונים, בן האדם מוצף באינפורמציה רבה כאשר 99% מגירויים אלו המוח לא מתייחס אליהם, המוח מאחסן המידע אך לרוב לא משתמש במידע זה.

מוח האדם מחולק למוח הקטן שתפקידו העיקרי הנו שיווי משקל והמוח המוארך והגשר בו קיימים המרכזים הקובעים את לחץ-הדם והנשימה. על מנת שהמוח יתפקד הוא זקוק לגירוי המתבצע כגירוי ישר של תאי קליפת המוח או דרך חומרים הורמונליים המופרשים מערכתית ומגיעים באמצעות זרימת הדם אל המוח. בתוך המוח ובעיקר בגזע המוח נמצא החומר הרתיקולרי. חומר זה נראה כמו רשת ותפקידו העיקרי הינו לעורר את המוח והוא מעביר כל הזמן איתותים וגירויים וכך מפעיל את המוח . בחלק התחתון של המוח יש מערכת שלמה של חלקים שונים הנקראים Limbic System – מערכת זו שולטת על כל ההתנהגות הרגשית של האדם, שליטה בכל הדחפים כאשר החלק המרכזי של מערכת זו הינו ההיפוטלמוס .

ההיפוטלמוס שולט על כל התפקוד האנדוקריני והמערכת האוטונמית ועל חלק גדול של ההתנהגות הרגשית שלנו. הוא קשור לגזע המוח שמתחתיו ולקליפת המוח שמעליו. הוא גם שולח איתותים ליתרת המוח – שהינה בלוטה השולטת על כל המערכת האנדוקרינית שלנו. ההיפוטלמוס שולט בין היתר גם על חום הגוף, על הנוזלים בגוף, גורם לנו לשתות מחד וגורם לנו להפריש שתן. כמו כן הוא שולט על דרכי העיכול, על הרעב, שולט על כל בלוטות הגוף כולל התכווצויות הרחם של האישה.

להיפוטלמוס גם תפקיד בהתנהגות ואפשר לראות תגובות הנובעות מגירוי:

1. מעלה את רמת הפעילות עד לרמה של זעם רב ותוקפנות.

2. גורם לרוגע – גירוי חלק פנימי .

3. פחד ותגובת עונש.

4. דחף מיני.

כאשר יש פגיעה בהיפוטלמוס אנו עשויים לראות שתי תופעות קיצוניות :

o פאסיביות עד כדי גרימת הרעבה עצמית עד מוות.

o היפראקטיביות, לעיתים עד פראות עם התקפי זעם בלתי נשלט.

אנו נתקלים כאן גם במרכז גמול ועונש – כאשר אדם עובר גבול מסוים בגירוי זה עובר מהנאה לזעם. מרכזי הענישה הינם יותר חזקים ממרכזי הגמול, יותר קל לאדם להרגיש גרוע מאשר להרגיש טוב. במקרה של זעם ההגנה הופכת למתקפה, פרובוקציה קלה גורמת להתקפה פראית.

תפקיד מערכת העצבים האוטונומית הינו ויסות פעילות האיברים הפנימיים. המערכת מאופיינת על יד עוצמה ומהירות ותוך שלוש שניות יכולה להכפיל את קצב הלב , ותוך עד 10 שניות יכולה להכפיל את לחץ הדם. גם הזעה מתחילה תוך שניות וכמו כן לוקח שניות ספורות להתרוקנות שלפוחית השתן. רוב הדברים שצוינו כגון דופק, הזעה ולחץ דם נבדקים בעת בדיקת הפוליגרף .

במערכת הנור-אדרנלין צריך קולטנים. יש שני סוגי קולטנים: אלפא וביתא. האדרנלין נקשר לקולטנים המפעילים את התא.קולטן אלפא אחראי על כיווץ כלי הדם , הרחבת אישונים ,רגיעה במעיים , כיווץ סוגרים וסימור שערות . קולטן ביתא אחראי על הרחבת כלי הדם , העלאת קצב הלב , העלאת עוצמת פעימות הלב , פתיחת סוגרים , הרחבת דרכי נשימה , יצירה של סוכריםופירוק שומנים .

כאשר קיימת אזעקה או לחץ ( stress ) של המערכת הסימפתטית מתקיימת הפעלה מסיבית של המערכת הגורמת לעליה בלחץ-הדם, עליה בדופק, עליה בזרימת הדם למקומות מסוימים במיוחד בשרירי הגפיים וירידה במקומות אחרים, עליה במטבוליזם של התאים ובאספקת הסוכרים, יש גם עליה בקרישות הדם. מערכת העצבים הפרה-סימפתטית מופעלת בתוך המוח המוארך ובגשר, כאשר הגירויים מגיעים דרך עצבים קרניאליים היוצאים מתוך הגולגולת החוצה. העצבים הנם מספר 10, 9, 7, 3 מתוך 12 עצבים קיימים. החשוב מביניהם הינו מס' 10, עצב הוגוס המרכז 75% מסך הפעילות הסימפתטית. עצב זה שהינו ארוך במיוחד מגיע גם ללב, לקיבה ולשלפוחית השתן.

קיימות תרופות החוסמות את פעילות האדרנלין והאנאנדרנלין – על מנת לבצע בדיקת פוליגרף יעילה בודק הפוליגרף חייב לדעת אם הנבדק לוקח תרופות ואיזה תרופות.

כאן נכנס גם תפקידה של מערכת הנשימה לתהליך . מטרת הנשימה הנה לספק חמצן לגוף ולהוציא דו-תחמוצת הפחמן והדבר מתקבל על-ידי אוורור ריאתי – דיפוזיה (מעבר בין שני תיווכים). מעבר פסיבי בין החמצן לבין דו-תחמוצת הפחמן על-ידי הובלתם בדם ועל-ידי ויסות האוורור. הנשימה נעשית בצורת שאיפה – נשיפה. הריאות כל הזמן חוזרות למצב הקודם. בזמן הנשימה השריר העושה את העבודה – הינו הסרעפת, בהתכווצות הסרעפת הריאות מתרחבות.

בזמן stress כאשר נושמים במאמץ נכנסים לפעולה שרירים נוספים, הנמצאים בין הצלעות המרחיבים יותר את הריאות. הסרעפת נמצאת במיקום המפריד בין בית החזה לבטן. הריאות הינן מבנים אלסטיים שאינם קשורים לדופן החזה. הריאות עטופות בפליוארה בעלת 2 שכבות, אחת ויצורלית (צמודה לריאה עצמה) ופריטאלית – צמודה לדופן החזה. בין שתי שכבות אלו יש שכבה דקה של נוזל (Matte, 1996).

המערכת הסימפטטית – מרחיבה את כלי הנשימה.

המערכת הפרה-סימפתטית – מכווצת כלי הנשימה. הדבר בא לידי ביטוי בזמן בדיקת הפוליגרף באמצעות שני חיישני הנשימה הממוקמים על החזה ועל הסרעפת של הנבדק ורושמים את השינויים בנשימה ובנפח בית החזה באמצעות מכשיר הפוליגרף על צ'ארט הבדיקה .

ועתה מעט על חלקם של הלב ולחץ הדם בתהליך . מערכת הלב וכלי הדם מורכבת משלושה מרכיבים: הלב, כלי הדם והדם. הלב משמש כמשאבה המזרימה נוזל (הדם) בצינורות (כלי הדם). כלי הדם והדם הזורם בתוכם מגיעים לכל מקום בגוף. תפקיד מערכת הלב וכלי הדם הנה להוביל חמצן מהריאות לכל רקמות הגוף ולסלק דו-תחמוצת הפחמן מכל רקמות הגוף לריאות.

הפסקת פעולות המערכת תגרום למוות של תאי המוח בתוך מספר דקות בגלל חוסר חמצן. המערכת מובילה חומרי מזון הדרושים לרקמות ממערכת העיכול וממאגרי מזון הקיימים בגוף לרקמות השונות. המערכת מסלקת חומרי פסולת הנוצרים ברקמות החוצה מהגוף. הסילוק נעשה דרך הכליות והכבד, אליהם נכנס דם המכיל פסולת כאשר הכליות מפרישות את חומרי הפסולת לצינורות השתן והכבד לצינורות המרה. הדם זורם בתוך כלי הדם בצורה מחזורית במעגל הנקרא מחזור הדם. הדם מוזרם על-ידי הלב המורכב משתי משאבות נפרדות: משאבה ימנית ומשאבה שמאלית. כל אחת מהמשאבות מזרימה דם בנפרד. המשאבה השמאלית מזרימה דם לתוך כלי דם גדול הנקרא אבי העורקים. כלי דם זה מספק דם עשיר בחמצן לכל רקמות הגוף.

אבי העורקים מתפצל לעורקים המגיעים לכל רקמות הגוף, בדומה לגזע עץ המתפצל לענפים העורקיים המתפצלים מאבי העורקים יוצרים עץ עורקי שצורתו כצורת הגוף. עורק מוגדר ככלי דם המספק דם לאיבר. כיוון זרימת הדם בעורקים הוא תמיד לכיוון האיברים. ברקמות מתפצלים העורקים הקטנים ביותר לנימים. הנימים יוצרים רשת של כלי דם זעירים העוברים בין תאי הרקמות. בנימים, ורק בנימים, מתרחש תהליך חילוף החומרים בין הדם לבין הרקמות. חמצן וחומרי מזון עוברים מהדם לרקמות וחומרי פסולת עוברים מהרקמות לדם. תאי הדם ומרכיבים אחרים בדם אינם יוצאים מכלי הדם ואינם באים במגע ישיר עם הרקמות. רשת הנימים מתאספת ליצירת צינורות גדולים יותר הנקראים ורידים . ורידים מוגדרים ככלי דם המנקזים דם מהרקמות.

הדם הורידי עני יחסית בחמצן ובחומרי מזון והינו עשיר יחסית בחומרי פסולת. כיוון הזרימה בורידים הוא בדרך כלל מהאיבר החוצה. ורידים המנקזים רשתות נימים מאזורים שונים מתחברים זה לזה ליצירת ורידים גדולים יותר. כל הדם הורידי מתנקז למשאבה הימנית של הלב כאשר במשאבה זו הדם זורם לכלי דם גדול הנקרא עורק הריאה המוביל את הדם לשתי הריאות. בתוך הריאות העורקים מתפצלים לרשת של נימים כאשר ברשת זו מתבצע תהליך חילוף הגזים בין הדם לבין הריאות. אפשר אם כן לומר שלריאות נכנס דם דל בחמצן דרך עורק הריאה ויוצא דם עשיר בחמצן דרך ורידי הריאה .

לעליה הימנית בלב האדם נכנסים שני הורידים הנבובים המנקזים את הדם הורידי המגיע מהריאות. בין העליות לבין חדרי הלב נמצאים מסתמים. המסתם התלת צניפי בנוי משלושה עלים ונמצא בין העליה הימנית לבין החדר הימני. המסתם הדו צניפי הבנוי משני עלים נמצא בין העליה השמאלית לבין החדר השמאלי. תפקיד המסתמים הוא לגרום לזרימה חד כיוונית של הדם בזמן התכווצות הלב. לחדרי הלב קירות שריריים. הקירות של חדר שמאל עבים פי שלושה מהקירות של חדר ימין ולכן חדר שמאל חזק בהרבה מחדר ימין. החדרים חולקים מחיצה משותפת. מחדר ימין יוצא עורק הריאה. בין חדר ימין לבין עורק הריאה נמצא המסתם הריאתי. מחדר שמאל יוצא אבי העורקים. בין חדר שמאל לבין אבי העורקים נמצא המסתם הותיני. ארבעת מסתמי הלב נמצאים על גבי אותו מישור הנמצא בין החדרים לבין העליות. הדם הנכנס לחדרים זורם מפתח הכניסה לפתח היציאה . תפקיד המסתמים בלב הוא למנוע זרימת דם הפוכה מהחדר לעליה ומהעורק לחדר. המסתמים נפתחים ונסגרים לפי מפל לחצים. אם הלחץ בעליה גדול מהלחץ בחדר המסתם בין העליה לבין החדר נפתח, בדומה לדלתות בבר הנפתחות בדחיפה. אם הלחץ בחדר גדול מהלחץ בעליה, המסתם נסגר. בזמן סגירת המסתם בין העליה לבין החדר, קיים מנגנון מיוחד המונע מהמסתם להיפתח לכיוון העליה, בדומה למעצור הנמצא בצד אחד של דלתות חד כיווניות המאפשרות פתיחה שלהן רק בכיוון אחד, מנגנון זה בנוי מגידים המחוברים לשפת עלי המסתם המתחברים לשרירים מיוחדים הנקראים שרירים פפילריים. בזמן שהחדר מתכווץ והמסתם בין העליה לבין החדר נסגר עקב עליית הלחץ בחדר, השרירים הפפליריים מתכווצים, מושכים את הגידים המחוברים לשפת המסתם ומונעים מעלי המסתם להיפתח לכיוון העליה.

בין החדר לבין העורק קיימים מסתמים הנפתחים ונסגרים גם כן לפי מפל לחצים,אך הם שונים במבנה שלהם מהמסתמים שבין העליות לבין החדרים.מסתמים אלו בנויים בצורת כיסים הנפתחים רק לכיוון אחד. שלב הרפיית שריר החדר נקרא דיאסטולה ושלב כיווץ שריר החדר נקרא סיסטולה.

בשלב הדיאסטולה שריר החדר עובר הרפיה, נפח החדר עולה, הלחץ בחדר יורד, המסתם שבין העליה לחדר נפתח ודם זורם מהעליה לחדר וממלא את החדר. בסוף הדיאסטולה העליה מתכווצת ודוחפת כמות דם נוספת לתוך החדר. חלקיק שנייה לאחר התכווצות העליה בזמן שהחדר מלא בדם, החדר מתכווץ. התכווצות החדר מעלה את הלחץ בחדר בבת אחת והמסתם שבין החדר לעליה נסגר. חלקיק שנייה לאחר מכן המסתם שבין החדר לבין העורקים, שהיה סגור בזמן הדיאסטולה, בגלל הלחץ הגבוה בעורק יחסית ללחץ בחדר, נפתח והדם זורם מהחדר לעורק.

בסוף הסיסטולה שריר החדר מפסיק להתכווץ, הלחץ בחדר יורד והמסתם שבין החדר לבין העורק נסגר. הרפיית שריר החדר, המסתם שבין החדר לבין העליה נפתח והחדר מתחיל להתמלא שוב בדם. התכווצות העליה תורמת כ25%- לנפח הדם בחדר. גם ללא התכווצות העלייה החדר יתמלא בדם. כלומר, העלייה אינה הכרחית אלא רק תורמת למילוי אופטימלי של החדר Barland, (1984 ).

לחץ-הדם הוא הלחץ בתוך העורקים. לחץ זה נוצר על-ידי המשאבה השמאלית בלב והוא משתנה בצורה גלית. במשך הסיסטולה הלב מזרים כ70- סמ"ק דם לתוך מערכת העורקים. מכיוון שדופן העורקים הגדולים אלסטי, העורקים מתנפחים והלחץ בתוכם עולה. הלחץ המקסימלי הנוצר בעורק נקרא לחץ-דם סיסטולי. במשך הדיאסטולה (שלב הרפיית שריר הלב) המסתם בין חדר שמאל לבין אבי העורקים סגור. הלחץ בעורקים מתחיל לרדת מפני שהדם זורם לעורקיקים ומשם למערכת הנימים. הלחץ המינימלי הנוצר בעורק נקרא לחץ דם דיאסטולי.

בזמן בדיקת הפוליגרף , כרית לחץ הדם אשר ממוקמת על זרועו של הנבדק מודדת ורושמת את לחץ הדם ואת השינויים שבו ( עלייה או ירידה ) , כמו כן נרשמים על הצ'ארט גם שינויים אחרים בפעילות הלב כגון בקצב הדופק וכן בנפח הדם ( אשר שינויים בו מתבטאים בשינויים באמפליטודה ) . המערכת הסימפטתית שולטת לכן כאמור בין היתר גם על שינויי לחץ הדם וקצב הלב וכן על מערכת הנשימה שעליה הרחבתי קודם .

כל האמור שב ומדגיש את חשיבות מיומנותו של בודק הפוליגרף ויכולתו להפעיל את המערכת הסימפתטית של הנבדק בזמן הבדיקה שכן מערכת זו אחראית למעשה על הפעלת התגובות הפיסיולוגיות הרלוונטיות לבדיקה שהן נשימה ( PNEU ) מוליכות עור ( GSR ) ולחץ דם / דופק ( CARDIO ) .

The post פיסיולוגיה בבדיקת הפוליגרף appeared first on ביהם רונן .

The post מאמרים באנגלית appeared first on ביהם רונן .